שלוש-ארבע המלצות בשבוע זה ממש לא מרחב מספיק בכדי להקיף את כל העושר של סצינת האמנות המקומית הדינמית והתוססת. לפעמים תערוכות מעולות פשוט נאלצות להשאר מחוץ להמלצות השבועיות. לכן אנחנו משתדלים אחת לכמה זמן לעשות השלמת פערים בכדי לתת את הבמה לתערוכות מצויינות שחבל לפספס רק בגלל מגבלות הפורמט.
תערוכות השבוע עושות את מה שאמנות טובה אמורה לעשות – לקחת חוויות יום יום, משברים לאומיים, או פשוט רגש חי ולהמיר אותם לכדי יצוג אמנותי. הדבר הכאילו פשוט הזה, אבל כל כך סבוך וטעון – להפוך רעיון לכתם צבע, או לפסל או לצילום – הוא "כל התורה על רגל אחת" וכשזה עובד אמנות יכולה להזיז את העולם.
אם להשתמש במטאפורה משפחתית, אפשר לומר ששירה היא אחותה הגדולה והמיושבת של האמנות. יש משהו באינטימיות של מילה כתובה בספר שקשה לשחזר באמצעים המקובלים של האמנות הפלסטית, שתופסים מקום בחלל ומעמתים את הצופה עם הצורה, הצבע והמימדים שלהם. תערוכות השבוע יוצאות מתוך שירה כנקודת הפתיחה שלהן, ומבקשות לשמר משהו מהאינטימיות והעדינות שיש לאחות הפואטית.
בעולם האמנות היה זה שבוע של כמה התחדשויות מסקרנות – במוזיאון תל אביב ובמוזיאון ישראל מונו אוצרות חדשות לתפקידים מרכזיים. שתי מינויים משמעותיים במוסדות המרכזיים האלה, ישפיעו בודאי לא רק על התנהלותם של המוזיאונים עצמם אלא גם על עולם האמנות כולו. זוהי תקופה שכולנו כמהים להתחדשות ומעבר פאזה ויש בחדשות האלה משהו מעודד. המלצות השבוע מוקדשות להתחדשות, ולפנים חדשות למיניהן.
תערוכות השבוע עוסקות בניסיון האנושי להיאבק במוות ולדחות אותו. אנו מצאנו בהן חשיפה חומלת של שבריריותם של חיי האדם. כך, ציירים מציירים את מותם, צלמים מצלמים שלדים, ואמנים מציגים שיירים ושאריות ובניסיון להיאחז בחולף
בשבוע הפותח את השנה החדשה נצא לבחון אמנות שאינה חוששת לפסוע למחוזות שסופם אינו וודאי. בגלריה ירקון תערוכה שנושאה מוזרויות באמנות; תערוכה בגלריה אלפרד מתעניינת בכישלון; במשכן האמנים בהרצליה תערוכה החושפת שינויים חברתיים מטרידים בארה"ב.
