איך תופסים את רוחו של הרגע הנוכחי? אפשר לתעד בכתב או בציור את מה שנראה מול העין, אפשר לצלם את האנשים והרגעים הגדולים שבונים את ההיסטוריה בהתהוותה ואפשר לתעד בוידאו התרחשויות דרמטיות. תערוכות השבוע בוחרות בדרך אחרת, דקה ומעודנת יותר, כדי ליצור פסיפס של קווים, דימויים ורגעים שבונים יחד דיוקן של הכאן ועכשיו שהוא אמנם מופשט יותר, אבל לא פחות מדויק.
בתרבות ובאמנות המילה 'מעמקים' יכולה לשמש כמטאפורה בעלת משמעות כפולה – התעמקות וירידה לפרטים יכולה להוות גם צלילה אל מעמקי הייאוש והפחד. אם תרצו, הקו הדק שבין תקווה לייאוש. תערוכות השבוע, שחלקן עושות שימוש במטאפורות ימיות של ממש משחקות את המשחק הכפול הזה בכשרון ורגישות וכמו דולי פנינים, מביאות לנו מן המעמקים משמעות ויופי.
אין מה לומר, גם בחג האור קשה למצוא נחמה אמתית בימים האלה. אבל אנחנו מאמינים בלב שלם, שאמנות יכולה להוציא אותנו קצת מזה, ולו לרגע קט. כי לראות אמנות טובה, זה אויר לנשימה וכולנו צריכים את זה עכשיו.
בגלריה נגא תפתח תערוכת יחיד לציירת ענת בצר; בחנינא תערוכה שיש בה תמהיל של היומיומי והאפל; פסטיבל מנופים הירושלמי בחנוכה; ואצלנו כבר חולמים על ונציה
פעמים רבות, אם לא ממש תמיד – באמנות רב הנסתר על הנגלה. כמו בציורו המפורסם של רנה מגריט שמזכיר לנו שזו אינה מקטרת, אנחנו נדרשים בתערוכות לגרד מתחת לפני השטח בכדי למצוא משמעויות עמוקות יותר מהצבע והצורה. תערוכות השבוע מבקשות לרדת מעבר למה שהעין רואה (או האוזן שומעת) ולא עושות לנו חיים קלים בדרך לפיענוח החידה שלהן.
לא פשוט לעשות אמנות מופשטת טובה, אולי דווקא בגלל שלכאורה זה נראה כל כך קל – כאילו סתם אסופה של כתמים לא ברורים זה לצד זה. אך בדיוק בגלל זה כדי לעשות את זה טוב צריך לדייק וכשהיצירה טובה הקהל יודע זאת, גם אם הוא לא מבין עד הסוף מה הוא רואה.
תערוכות השבוע מתחילות מתוך הכאן והעכשיו האישי והפרטי ונמתחות אל הנצחי והאינסופי. אולי לא פלא שכולן תערוכות של אמניות נשים נפלאות. נשים באופן מסורתי נדרשו תמיד (ובאופנים רבים עד היום) להשאר בבית, להסתיר את עצמן, "כבודה פנימה" ואילו בו בזמן הן עוסקות במובנים העמוקים ביותר של יצירה ומבקשות ומגיעות לגבהים הנשגבים ביותר.
ממשיכים את ספיישל ההמלצות המורחב עם תום החגים. הפעם אנחנו ממליצים על תערוכות העוסקות בפרחים וצמיחה כי אין דרך טובה מזו להתחיל את "אחרי החגים".
בגלריה חנינא תערוכת מחווה לשארל בודלר; בנגא תערוכת יחיד לענת בצר; בעינגע אביב קלר מביט מהחלון בבית הוריו; ובפינת הבונוס הבינלאומית, דמיאן הירסט
ידענו שככה זה יהיה, אחרי הסגר הגדול מגיע גם שפע גדול. ברמה הטכנית זה מאוד הגיוני, כייוון שכל הגלריות נפתחות יחד בבת אחת ואיתן גם המון תערוכות חדשות. לנו זה עושה חיים קצת קשים, כי השבוע למשל יש רשימה כל כך מכובדת של יוצרים ויוצרות מהשורה הראשונה שיציגו תערוכות חדשות, והפעם ממש קשה לבחור ולסנן. על כן החלטנו לעשות השבוע משהו במתכונת מעט שונה ולהביא רשימה של תערוכות חדשות שאנחנו חושבים ששווה לראות. אין לנו מקום להרחיב על כולן, אז פשוט תצטרכו לסמוך עלינו בקטע הזה.
ואם זה לא מספיק יש לנו גם הזמנות לשני סיורים לקהל הרחב במהלך חודש מרץ.
בשבוע שעבר היינו מסוחררים כל כך מאירועי "אוהבים אמנות" שהיו כמה תערוכות חדשות שלא היה לנו המקום להמליץ עליהן (אם כי הן לא פחות טובות!). כיוון שהשבוע מסתמן יובש יחסי, יש לנו הזדמנות להמליץ עליהן בכל זאת פלוס כמה אירועים קטנים ששווה לעקוב אחריהם.
תערוכתה של אלכסנדרה צוקרמן בגלריה נגא היא מלאכת מחשבת של רישום עדין; מסגרת אמנותית חדשה מביאה לנו תערוכת פופ אפ עם קבוצת אמנים מרשימה מאוד; בפינת הקצרים שלנו: תערוכת מכירה להצלת מרכז מחול "כלים"; סדרת הרצאות קצרות בגלריה אינדי; וסיור הורים וילדים בקרוב.
בגלריה גבעון תערוכה המציגה צד לא מוכר בעבודתו של משה גרשוני; בגלריה אלפרד תערוכה אפלולית של טליה רז השואבת את השראתה מאגדה עתיקה; בגלריה נגא עושה טליה קינן שימוש באמצעים טכנולוגיים פשוטים בכדי להעצים את הקסם של עבודותיה; ובפינת הבונוס תערוכה של עבודות דיגיטליות העוסקת במושג הבית בגלריה בנימין.
