תערוכות השבוע עושות את מה שאמנות טובה אמורה לעשות – לקחת חוויות יום יום, משברים לאומיים, או פשוט רגש חי ולהמיר אותם לכדי יצוג אמנותי. הדבר הכאילו פשוט הזה, אבל כל כך סבוך וטעון – להפוך רעיון לכתם צבע, או לפסל או לצילום – הוא "כל התורה על רגל אחת" וכשזה עובד אמנות יכולה להזיז את העולם.
ירושלים, מה לא נאמר עליה, במובנים רבים היא סוג של קפסולה מרוכזת של ישראל. כל העדות והעמים, כל המתחים והפלונטרים שמאפיינים את המדינה מתרכזים במקום אחד, מבעבעים ומאיימים להתפרץ בכל רגע. האווירה הזו מהווה חממה לאמנים מסוג מיוחד שיוצרים אמנות אמיצה ולא מתפשרת. המלצות השבוע מוקדשות לאמנות ירושלמית מעולה.
ונציה של היום: בין מסורת לקידמה. סיור VIP בעיר היפה בעולם 28.4-1.5.24 ונציה, עיר התענוגות, היופי והמסתורין, עיר שחוגגת את העבר ופניה לעתיד. בין הסמטאות, במבנים העתיקים, בארמונות ובגנים בתוך ההיסטוריה, שם מתקיימת תערוכת האמנות העכשווית החשובה ביותר בעולם – הביאנלה של ונציה. את הביאנלה אוצר השנה אדריאנו פדרוסה מהמוזיאון לאמנות בסאו פאולו ברזיל, והוא […]
גברים ופיסול זה סיפור ותיק כמו ההיסטוריה של האמנות. הדימוי של הפַּסָּל שנאבק עם גושי חומר – חימר, שיש, או ברזל ומאלף אותו לצורה בכח ידיו הוירטואוזיות נטוע עמוק בתרבות.
השבוע באורח מקרי נפתחות שלוש תערוכות של פסלים שהמגע שלהם בחומר יש בו מהאנרגיה הזו ששואפת אל הגדול, הגולמי והעוצמתי. מבט נוסף בעבודותיהם של ללוש, לחמן ולוינסון חושף את השברים, את העדינות ואת הספקות שמסתתרים מאחורי החזות המסוקסת.
כאשר בחוץ הרוחות סוערות, ומה שנקרא "המצב" מתדפק בעוז על דלתות הבית, מבט פנימה יכול להיראות כבריחה מהמציאות ופינוק של ממש. אבל דווקא בימים כאלה, מבט מפוכח וכן פנימה יכול לתת כוחות וכלים באמצעותם ניתן לפעול בעולם. תערוכות השבוע משלבות בין עולמות חיצוניים ופנימיים ומראות לנו שהעולם הפנימי הוא אמיתי וחשוב באותה מידה כמו זה שבחוץ.
תערוכות השבוע מתחילות מתוך הכאן והעכשיו האישי והפרטי ונמתחות אל הנצחי והאינסופי. אולי לא פלא שכולן תערוכות של אמניות נשים נפלאות. נשים באופן מסורתי נדרשו תמיד (ובאופנים רבים עד היום) להשאר בבית, להסתיר את עצמן, "כבודה פנימה" ואילו בו בזמן הן עוסקות במובנים העמוקים ביותר של יצירה ומבקשות ומגיעות לגבהים הנשגבים ביותר.
מאיפה יצאו כל החיות האלה? אלה הגשמים הראשונים שהביאו אותן? או אולי פשוט איזו פניה לטבע לחיפוש תשובות אחרי שנה וחצי מטלטלות? תהיה הסיבה אשר תהיה, השבוע יצאו לנו המלצות חייתיות ופראיות במיוחד. אולי צריך מדי פעם לצאת אל הפראי, הלא מתורבת והלא מאולף בכדי לקבל תשובות על השאלות הגדולות של חיינו בעולם בני האדם.
תקופת החגים המתקרבת, התקצרותו של היום, ריחות הסתיו הדקים שבאויר – נראה שזה זמן להתרפק על חוויות השנה החולפת ומבט קדימה אל השנה שעוד רגע מתחילה. תערוכות השבוע, כל אחת בדרכה, עוסקות בזיכרון ובעיבוד שלו. זיכרון של אובדן ממשי ושובר לב, זיכרונותיו של אמן המביט אל הקריירה הלא שגרתית שלו, או "הזיכרון" של הדימוי המובחן בציור המופשט.
סופשבוע רגוע צפוי לנו בגזרת האמנות, ואולי ייקח קצת זמן עד שהתזמון של פתיחת התערוכות יחזור לאיזון, כך שלא כל התערוכות ייפתחו באותו השבוע. בכל מקרה, אמנם מעט – אבל איכותי ביותר.
השבוע בהמלצות שלנו: ערן שקין מתענג על השהייה בטבע בתערוכה חדשה שכותרתה "פיקניק"; תערוכה זוגית של מיקה ואבי מילגרום שממשיכים למתוח את גבולות הפוליטיקלי-קורקט של האמנות; ציורים אקספרסיביים המשלבים ריקמה של האמנית נטע בכרך; ובפינת הבונוס אירוע סטודיו פתוח בקריית המלאכה.
אם כן, קצת בתחושה של "כבר היינו פה", אנו יוצאים אט אט מהסגר ואפשר לשוב ולהמליץ לכם על אירועי אמנות מעניינים. בקיבוץ בארי תפתח תערוכה (אמיתית!) לאליקו נר גאון בה ניתן לבקר בתיאום מראש בלבד; פסטיבל מנופים הירושלמי יוצא שוב לדרך והפעם בפורמט דיגיטלי, ובתוך כך הזמנה לתערוכה זוגית של בעז נוי ויואב פיש; הזמנה לשיחת זום עם האמנים גיל יפמן ודב אור נר וההיסטוריון ד״ר רן אור נר; ולסיום, אפשרות לתמוך בגלריה מאיה הנהדרת ולרכוש אמנות ישראלית במחירים טובים.
