רבות נכתב על חשיבותם ומשמעותם של צבעים שונים. ומן הסתם, באמנות הצבע הוא לא רק חומר, אלא כלי רב־עוצמה להעברת רגש ורעיון. שימוש נכון בצבע יכול לשאוב אותנו פנימה אל תוך היצירה ולנתק אותנו מהעולם האפור שבחוץ. תערוכות השבוע מזמינות אותנו למסע צבעוני, מגוון ורב־רבדים, שמזכיר עד כמה הצבע הוא מחולל שפה בפני עצמו.
זכרון הוא אף פעם לא דבר אחד – הוא תמיד משתנה על פי נקודת המבט, על פי הזמן שעבר ועל פי הסיפור שאנחנו מספרים. זכרון הוא גם תמיד מטושטש במידת מה, לא משנה כמה טוב הזכרון שלנו, הוא תמיד נותר גמיש ונתון לשינויים. תערוכות השבוע מבקשות להשתמש בזכרון כמו חומר גלם – ליצור ולעצב ממנו סיפורים וזוויות חדשות.
מוזיאונים יכולים בקלות להפוך להיות מגדלי שן מנומנמים. בתוך מבנה רחב ידיים עם אוסף כמעט אינסופי – מי צריך להתבונן החוצה? באותו זמן, עולם הגלריות יכול בקלות להתפתות לרדיפה אחרי מסחריות או לרדיקליות לשמה. אבל אוצרות ואוצרים מוצלחים "משני צדי המתרס" מבינים שרק שיתוף פעולה בין הממסד לעולם שבחוץ מאפשר בנייה של עולם אמנות חי ותוסס.
בהמלצות קודמות העלנו על נס את חשיבותו של החומר ביצירה האמנותית. תערוכות השבוע מפנות את מבטן דווקא לקשר שבין המילה הכתובה לאובייקט האמנותי. ואולי נכון יותר להגיד שהאמניות והאמנים המציגים מתייחסים למילה עצמה כחומר. לא סתם המילים "טקסט" ו-"טקסטורה" מגיעות מאותו השורש. תערוכות השבוע מזמינות אותנו לגלות איך מרגיש לגעת במילה.
האביב הוא זמן של שינויים וגם בלי קשר לעונה אין ספק שהתקופה הזו שבה אנחנו חיים לאחרונה מתבטאת בשינויים מרחיקי לכת. בהתאם, תערוכות השבוע מסמנות תנועה, התחדשות ושינוי – מהרמה המוניציפלית של עיר בהתחדשות ועד לדרכים האינטימיות בהן אנחנו פוגשים זה את זה.
בשבועות האחרונים כתבנו על הטלטלה שעובר עולם האמנות בתגובה למשבר הקורונה והשינויים הקיצוניים שהוא מביא. נדמה שאין כמעט גלריה או מוסד אמנותי שלא עוברים שינוי כלשהו ביחס למצב. לא מפתיע אם כן, שהחדשות החמות של השבוע הן פתיחת חלל האמנות החדש של סוזן לנדאו בלב תל אביב – כאילו מנותק מכל המשבר הזה.
לצד זאת דווקא הפעילות הלא מסחרית של האמנות מקבלת תאוצה, כוונתנו לגלריות השיתופיות, גלריות ואירועים בחסות עירונית וכיו"ב. השבוע ייפתחו שתי תערוכות חדשות בעמק חפר, ותערוכת ענק בחסות עיריית אילת בטרמינל הישן של העיר (!)
הנושאים של מקום, גבול וסביבה עומדים בימינו בראש סדר העדיפויות העולמי, עם ניסיונות ההתמודדות עם משברים כמו משבר האקלים, משבר הפליטים ואסונות הטבע הפוקדים אותנו. כמו תמיד – האמנות היא מראה של המציאות ותמיד מגיבה לה ולכן, לא מפתיע שהנושא הזה חלחל גם ליצירה העכשווית. התערוכות בהמלצות השבוע עוסקות בנושאים גדולים וכואבים אלו, אבל עושות […]
שבוע האיור נמשך בכל הכח ואנחנו מתרוצצים בכל העיר עם הקבוצות שלנו, פוגשים מאיירים ואוצרים ורואים המון תערוכות מצויינות. במקביל, עולם האמנות ממשיך כמנהגו ותערוכות חדשות נפתחות. אומרים שעין הסערה, אותו מרכז בו לכאורה אמור להיות הכי סוער, דווקא שם מוצאים את השקט הגדול ביותר. ברוח זו בחרנו לכם הפעם כמה תערוכות שקטות יותר, אולי מתוך המחשבה על השקט שאחרי הסערה שהיא שבוע האיור, ואולי סתם מתוך החשק לקחת נשימה עמוקה ולצלול למקום עדין יותר.
כולנו מכירים מישהו או מישהי בחיינו שהם מכורים לעבודה, כאלה שבשבילם המילה חופש היא כמעט קללה. אנחנו מזהים אותם במשרד או במקום העבודה אחרי חופשה ארוכה לפי מבט ההקלה בעיניהם – הללויה! מפסיקים את המנוחה ואפשר לחזור לעבוד במלוא המרץ! במבט על השבוע הקרוב אפשר לדמות את עולם האמנות המקומי לוורקוהוליק שכזה. נראה שמארגני התערוכות אומרים לעצמם: סוף סוף נגמרו החגים ומתחילה החגיגה האמיתית! תערוכות השבוע לא מבזבזות זמן על נחיתה רכה בחזרה לשגרה ומאיצות ישירות למהירות מקסימלית
בהמלצות הראשונות של 2019 אנחנו מביאים לכם תערוכות שהאמנים והאמניות בהם מבקשים לבקוע גבולות מטאפוריים, גופניים ומדיניים. בבית האמנים בתל אביב מציגה רועי ויקטוריה חפץ; בגלריה זומר חוצה מיכל הלפמן; ובגלריה P8 מחליף עדי שמעוני את אלוהי הצילום.
