לפי החלוקה הפשוטה של ז'אנרים אמנותיים, אמנות פיגורטיבית מתארת את המציאות הממשית ואמנות מופשטת מתארת מציאות פנימית או נפשית יותר. אך מה קורה כשהגבולות בין השניים מיטשטשים ומתמוססים? תערוכות השבוע צועדות על הגבול הדק שבין דימוי ריאליסטי ומופשט – איזור הדימדומים שבין המציאות לבין הנפש והדמיון. בימים שבהם המציאות עולה על כל דמיון על בסיס יומיומי, יש משהו במצב הביניים הזה שנראה לנו מדוייק כרגע.
תערוכות השבוע נעות על הציר שבין "החיים עצמם" ו-"ממנטו מורי" (זכור את המוות). אפשר לומר שזהו הציר שבו פועלת האמנות מאז ומעולם וזהו ערכה הגדול – לעזור לבני האדם להתמודד עם התחנות השונות בחייהם ולמצוא הגיון, משמעות ואפילו יופי גם ברגעים הקשים ביותר בחייהם האישיים וגם במישור הלאומי. בימים אלו אנחנו צריכים את זה יותר מתמיד.
בשבוע שעבר כתבנו על תחושת הציפה, להיות בין שמיים ומים ולשמור על הגוף יציב. התחושה הזאת של תקופת מעבר עדיין מורגשת, המלחמה עוד כאן אבל איכשהו "נוכחת" פחות, התמונות כואבות אחרת, יש איזה אופק ותקווה. לא ברור תערוכות השבוע עוסקות כולן במתחים ובמפגשים בין העבר וההווה, בחינה של אמנות "ותיקה" באור חדש, ציטוטים מתולדות האמנות […]
שיבה הביתה היא אף פעם לא עניין של מה בכך. זה יכול להיות אירוע מרגש ומשמח שמסמל התחלה חדשה. אך באותה מידה זה יכול לנבוע מטרגדיה ואובדן. תערוכות השבוע נעות על הציר הביתי הזה שבין התחלה לסוף. וכמו השיבה הביתה, גם מהן אי אפשר להתעלם.
מוזיאונים יכולים בקלות להפוך להיות מגדלי שן מנומנמים. בתוך מבנה רחב ידיים עם אוסף כמעט אינסופי – מי צריך להתבונן החוצה? באותו זמן, עולם הגלריות יכול בקלות להתפתות לרדיפה אחרי מסחריות או לרדיקליות לשמה. אבל אוצרות ואוצרים מוצלחים "משני צדי המתרס" מבינים שרק שיתוף פעולה בין הממסד לעולם שבחוץ מאפשר בנייה של עולם אמנות חי ותוסס.
בין תערוכות השבוע שלנו אין ממש חיבור מובהק או נושא משותף, אבל ניתן לומר שהן כולן מחפשות קשרים והקשרים. אם זה מכלול עבודתה של ציירת משפיעה, הקשר בין הציור עצמו לנושא שלו ואפילו הקשר בין העמים השונים החיים בארץ הזו – יצירת האמנות ובודאי מלאכת בניית התערוכה היא תמיד המסע הזה בעקבות ההקשרים.
בחיים לא הכל מתוק, את זה אנחנו כבר יודעים. גם באמנות לא תמיד מציגים לנו דווקא רק את היפה והטוב. תערוכות השבוע נוקטות באמצעים ערמומיים כדי להמתיק את הגלולה המרה. באמצעות צבעוניות עליזה, הומור ודימויים כמו ילדיים הם לוכדים אותנו ברשת מתעתעת ורק כשנהיה "מאוחר מדי" אנחנו מבינים שלא הכל הוא כמו שהוא נראה.
שדה אמנות הישראלי הוא צעיר יחסית, אין לנו את ההיסטוריה האמנותית בת מאות השנים כמו לצרפת, איטליה או יפן. ועדיין, גם אצלנו התפתחו כמה וקלאסיקות, אם זה בגלריות שהן נכסי צאן ברזל ואם זה באמנים ואמניות פורצי דרך. תערוכות השבוע מכבדות את דור המייסדים הזה וגם מתעקשות להראות את הרלבנטיות שלהם בימינו אנו.
למה שקרה השבוע לא ציפינו – המוווון תערוכות חדשות נפתחות בפיצוץ שלא זכור לנו כבר מאז ימי הטרום קורונה. כל כך הרבה תערוכות מעניינות שלא הצלחנו לצמצם את הרשימה אז מביאים לכם לקט המלצות קצרצרות על מה שווה ביקור.
מה נגיד לכם – הלוואי שאלה יהיו הצרות שלנו כל שבוע.
בגלריה אלפרד ליאת דניאלי משתפת פעולה עם הטבע בכדי ליצור תערוכה מסקרנת; בגלריה לאמנות באום אל פחם פותחים מחזור תערוכות חדש; בבית העיר חוגגים את יום האישה עם השקת כתב עת ותערוכה על טהרת הכח הנשי; ובפינת הבונוס גלריה גבעון מציגה תערוכת חתך של אמני הבית שלה.
