וולנטיינס דיי בפתח ואנחנו נתקפים במצב רוח רומנטי. או אולי ליתר דיוק – נאחזים ברומנטיקה בכדי לרכך מעט את המציאות הלא פשוטה שמסביב.
לכבוד היום הזה אנחנו מציעים מסלול אמנות עצמאי שכיף לעשות בזוג (אבל האמת שגם בנפרד) לדייט קצת אחר באווירה יצירתית.
אנחנו מתמקדים בקריית המלאכה אהובתנו וסביבתה ומשלבים בין אמנות בגלריות לבין אמנות רחוב. הכניסה לכל המקומות חופשית.
עסקנו כאן וגם בסיורים שלנו במה שמכונה "אפקט הוואו", אותה נטיה של אמנות עכשווית בשנים האחרונות ללכת על הגדול והרועש במטרה להדהים את הצופים ולבלוע אותם לתוך חוויה גדולה מהחיים. עם זאת, לאחרונה אנחנו מתחילים לזהות מגמה, גם בארץ וגם בעולם, של פניה חזרה לאינטימיות וצניעות. תערוכות השבוע זונחות את הצעקני, המשופשף והנוצץ, לטובת אמירה שקטה ונקיה יותר.
תערוכות השבוע שלנו מוקדשות לתהליכי התבגרות. במוזיאון רמת גן תערוכה גדולה שמוקדשת לחוויית המשחק והמשחקיוּת; בבית הבאר תערוכה לאמנית צעירה בוגרת תכנית הרזידנסי; בגלריה אלפרד תערוכה שעוסקת בהעברה בין-דורית (שימו לב – הפתיחה בשבוע הבא), ולקינוח תערוכת בוגרי תכנית האוצרות של הבית לאמנות ישראלית; וסיור בתערוכת הבוגרים של בצלאל
בתור נציגים פעילים בעולם האמנות המקומי, אנחנו יכולים לומר שחווינו על בשרנו כמה הממסד והממשלה לא מבינים את חשיבותן של האמנות והתרבות, ברגע שיש משבר אנחנו יורדים לתחתית סולם החשיבות. עם זאת, ולמזלנו הרב אנחנו פעילים בסצנה שמורכבת מאנשים עם אופי שרדני ואת עולם האמנות הישראלי יהיה קשה מאוד לעצור.
נדמה שלראות אמנות אחרי ה-7 לאוקטובר, זה כבר לא אותו הדבר, הכל נצבע באירועי היום הזה ומקבל משמעות נוספת. תערוכות השבוע מתייחסות באופן מסוים למים ולסגולות הרגשיות שלהם.
תערוכה קבוצתית בנושא הבריכה העירונית בגלריה ארטורה; תערוכת יחידה ליעל הוניג בגלריה אלפרד, מיצב סאונד המתבסס על קולו של יצחק רבין; וגם בשביל שיגרה כלשהי סיור במלון גורדון ביץ'.
כולנו, ובוודאי אלה שמתעניינים באמנות, שואפים להיות בני תרבות. אנחנו לובשים עלינו כמו בגד את מנהגיה, גבולותיה וסמליה של התרבות כדי לבדל את עצמנו מהחייתי והלא מבויית. לא סתם בכל העולם עמי אויב מסומנים כברברים – כאלה שמחוץ לתרבות. אבל בפאתיה של התרבות תמיד ממתין הפיתוי של הפראיות – של השחרור מכבליהן של המוסכמות החונקות וחיבור למקום שנחשב לאותנטי ואמיתי יותר. תערוכות השבוע עוסקת במתח המרתק הזה.
תקופת החגים המתקרבת, התקצרותו של היום, ריחות הסתיו הדקים שבאויר – נראה שזה זמן להתרפק על חוויות השנה החולפת ומבט קדימה אל השנה שעוד רגע מתחילה. תערוכות השבוע, כל אחת בדרכה, עוסקות בזיכרון ובעיבוד שלו. זיכרון של אובדן ממשי ושובר לב, זיכרונותיו של אמן המביט אל הקריירה הלא שגרתית שלו, או "הזיכרון" של הדימוי המובחן בציור המופשט.
במשכן המיתולוגי לאמנות בעין חרוד, ארבע תערוכות יחיד שכל אחת היא צלילה לתוך עולם אמנותי אחר ויחודי; במתחם הרזידנסי של גלריה שלוש תערוכה קבוצתית שהחלוקה שלה לחדרים מאפשרת לכל אמן ואמנית ליצור טריטוריה משל עצמם ולהציג מהלכים שנותרים לעתים קרובות נסתרים; ובפינת הבונוס התנגשויות מכוונות בין עולם האמנות הפלסטית לעולמות המחול והשירה באירועי תרבות בגלריות אלפרד וכורש.
למה שקרה השבוע לא ציפינו – המוווון תערוכות חדשות נפתחות בפיצוץ שלא זכור לנו כבר מאז ימי הטרום קורונה. כל כך הרבה תערוכות מעניינות שלא הצלחנו לצמצם את הרשימה אז מביאים לכם לקט המלצות קצרצרות על מה שווה ביקור.
מה נגיד לכם – הלוואי שאלה יהיו הצרות שלנו כל שבוע.
בכתיבת ההמלצות לסופ"ש זה היתה איזו תחושה של שגרה מבורכת. משהו בשילוב של פסטיבל תערוכות ואירועי אמנות, תערוכה שממוקמת בתוך מערה עתיקה בחסות רשות הטבע והגנים ותערוכה מלאה בהומור וציניות – גרמו לנו להרגיש שהכל בסדר. בגלריה אלפרד תפתח תערוכת יחיד של קורין קיציס שבוחנת בהומור את משבר המיניות והזוגיות שלה; ברחבי ירושלים פסטיבל איור […]
