כל אמן חייב להאמין באמנות, אחרת לא היה יוצא למסע המפרך שהוא היצירה ותחזוקת הקריירה. האמנים בתערוכות השבוע צוללים עמוק יותר אל השורש המשותף בין המילים אמונה ואמנות וכפי שאפשר לצפות מצלילה, התוצאות הן עמוקות ומרתקות במיוחד
שוב ושוב, אנו כותבים כאן על העידן הנוכחי, המתועש, הטכנולוגי, המנוכר, זה ששכחנו בו את עצמנו. שוב ושוב אנו כותבים כאן כיצד האמנות מגיבה לנושאים האלה ומנסה לבקר אותם. בימים אלו, נדמה שאנו עוברים תהליך דומה לזה שהתרחש עם חילופי המאה ה-19 למאה ה-20, בעידן המהפכה התעשייתית. מחד: היקסמות גדולה מהתיעוש והשינויים שהביא, מאידך: פחד, ונהייה דווקא אל הטבע והנשגב.
לא לשכוח מאין באנו, בכדי לדעת לאן נלך- זהו המסר שלנו השבוע על פריצת גבולות האמנות. כך הדגשת מוטיב השולחן באמנות, בפיסול המשתנה עם השנים ובשילוב היצירה בקרטון אצל פסל ואצל אמן בעלי שם בארץ.
