אחרי תקופה ארוכה שבה עבודת הכפיים של האמן הלכה ונעלמה, אמנים ראו את עצמם בדרך כלל כמנותקים מעולם עובדי הכפיים, וקו גבול עבה וברור נמתח בין בית המלאכה לבין הסטודיו. בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה בה מלאכות היד חוזרות על זירת האמנות העכשווית – גם בשילוב של קראפט וגם בחזרה של נוכחות פיזית בתוך היצירה העכשווית.
באוגוסט הקרוב אנחנו יוצאים להפסקה! לראשונה מזה 11 שנים מדור ההמלצות שלנו יצא לפגרה, כי באמת אנחנו זקוקים לזה הפעם. אנחנו בטוחים שתבינו.
אז באווירת סוף השנה הזו, כשהטמפרטורות עולות ופניכם ודאי גם להפוגות הקיץ שלכם, איגדנו מספר אירועים ותערוכות באופן קליל יותר מבדרך כלל.
אנחנו נסתכן באמירה קצת בוטה, אבל עם כל הכבוד לרוח ולקונספט, בלי חומר אין אמנות. ואם להסתכן באמירה קצת פואטית, ניתן לומר אולי שאמנות היא שירת החומר. משחר ההיסטוריה ידעו אמניות ואמנים מנוסים לחלץ אמירות נוגעות ללב ומעוררות מחשבה מתוך גושי אבן, פיסות עץ ושלוליות צבע. בתערוכות השבוע עובר החומר וחקירה האמנותית שלו למרכז הבמה. מרתק ומאיר עיניים לשפוך אור על מערכת היחסים הזו בין אמן לחומרי יצירתו.
נדמה לנו שאין צורך להכביר במלים על הכותרת שבחרנו לתת לרשימת ההמלצות השבוע. מושג הבית הפך עבור כולנו למושג טעון, שמתחוללים ביחס אליו תהיות, פחדים, אהבה וכאב. תערוכות השבוע מוצגות כולן במקומות שהם בית עבור אמנות ואמנים, מקומות שהקדישו את עצמם לעשייה שאינה תלוייה בדבר עשייה ערכית, מקומות הכרחיים לקיומה של תרבות עשירה.
כמה טוב שהעשייה ממשיכה גם בימים החשוכים האלה, ושהבתים של האמנות המקומית עוד ממשיכים לקיים אותה.
התפרקות היא מילה מפחידה. אף אחד מאיתנו לא רוצה להתפרק, או שיתפרקו הדברים עליהם עמלנו לבנות. אך יכול להיות במילה הזו גם צד אופטימי – התקווה כי מתוך הפירוק ניתן יהיה לבנות מחדש בצורה טובה ויציבה יותר. תערוכות השבוע עוסקות בפירוק של המעשה האמנותי ודרכי התצוגה שלו. מה נבנה לאחר הפירוק הזה? נצטרך ללכת לראות.
תערוכה המוקדשת כולה לפתיחי סדרות טלוויזיה, משחקי ילדות שמתנפצים כאשר מנסים לשחק בהם, ותערוכת אמנות שמוצגת במוזיאון עתיקות קיבוצי מאולתר – תערוכות השבוע מתרחקות ממה שאנחנו מצפים לפגוש כשאנחנו באים לתערוכת אמנות לטובת משהו אחר ומפתיע. ככה אנחנו אוהבים את האמנות שלנו – מפתיעות, אחרות ומתעלות על הציפיות שלנו.
ההמלצות הראשונות של שנת 2023, איזה מעמד מחייב! ובעצם מה השתנה? אנחנו כמו תמיד מחפשים את האמנות הטובה ביותר, כלומר זו שתיגע בנו ובתקווה גם בכם. בענינו אמנות מצויינת היא כזו המשלבת בין חומר לבין רוח – מה קורה בין החומר לרוח? זה כבר עולם ומלואו וסיפור האמנות כולה..
שנת 2022 היתה שנה גדולה מהחיים – בפן האישי, העסקי, בעולם האמנות הישראלי, בתרבות המקומית ועוד. שנה שהביאה עמה הרבה מאוד אירועים גדולים, יותר ממה שהיה בשנים עברו. תערוכות ענק שוברות קופות, סערות ציבוריות הנוגעות לצנזורה ומקומה של האמנות, מחאה פוליטית ועוד וכל אלה השפיעו גם עלינו.
אז איך היתה השנה של שני ורנר וצוות המדריכים של Talking Art?
בחיים לא הכל מתוק, את זה אנחנו כבר יודעים. גם באמנות לא תמיד מציגים לנו דווקא רק את היפה והטוב. תערוכות השבוע נוקטות באמצעים ערמומיים כדי להמתיק את הגלולה המרה. באמצעות צבעוניות עליזה, הומור ודימויים כמו ילדיים הם לוכדים אותנו ברשת מתעתעת ורק כשנהיה "מאוחר מדי" אנחנו מבינים שלא הכל הוא כמו שהוא נראה.
זה נשמע קצת מוזר אבל בין הקרקס למוזיאון יש הרבה מן המשותף – מבנה אקסטרווגנטי ומוגזם, בתוכו טיפוסים משונים מציגים את כשרונם האיזוטרי לקהל משתאה. אם זו סלטה לאחור מראש הטרפז או אמנות פורצת דרך, בשני המקרים מדובר בסיכון שיכול להסתיים בהתרסקות לקרקע או בתשואות סוערות.
תערוכות השבוע מתקשרות כל אחת בדרכה את שני המוסדות המרתקים האלה והתוצאה מרתקת כמו מופע לוליינות משובח.
