המילים "התפרקות", "התפוררות" ו-"התמוססות" יכולות לעורר לא מעט חרדה, במיוחד בימים אלו שנראה שהכל סביבנו מאבד כל שייריי יציבות שעוד החזיקו אותו איכשהו. אך בשביל אמניות ואמנים, חוסר יציבות הוא לעתים קרובות מקור להשראה ויצירה. לא רק שהם אינם חוששים מההתפרקות – הם מחפשים דרכים יצירתיות להביא אותה בעצמם. תערוכות השבוע מציעות מרחבים של אי […]
עם עלייתה המטאורית של הבינה המלאכותית, המסוגלת לייצר דימויים מציאותיים בצורה מפתיעה, יש כאלה המכריזים על מותו של הצילום. אך כמו עם הציור בשעתו, גם כעת נראה שמוקדם עוד להספיד ובמצב החדש יש דווקא פוטנציאל לשינוי והתחדשות. תערוכות השבוע, שבאופן מקרי כולן של צילום, מוכיחות לנו שהצילום חי ובועט ויוצא מחוזק מתוך המשברים.
2023 נגמרת ומתחילה 2024 הלוואי שתהיה שנה טובה יותר. שנה של יצירה ולא של הרס. שנשקיע באמנות ולא בנשק ושנדבר אמנות ואהבה ולא פילוג ושנאה. והלוואי הלוואי שישובו כולם וכולן הביתה בשלום ונתחיל תהליך של ריפוי אמיתי.
אנחנו מתנחמים באמנות מעולה שמתחילה את השנה הזו ובידיעה שגם עכשיו – המוזות לא שותקות – אסור להן לשתוק.
לאחל שנה טובה קשה, נאחל שתהיה לפחות עדינה ושקטה יותר.
שלכם תמיד ❤️
שני ורנר וצוות Talking Art
בתוך הכאוס הישראלי המוכר, קשה מאוד לקיים מוסדות לאורך זמן. לעומת אירופה בה קיימים מוזיאונים וגלריות בני עשרות ומאות שנים, אנחנו כאן עובדים בקנה מידה צנוע יותר. ועדיין יש לנו את המתמידים שלנו שדואגים לשמור על גחלת תרבותית רציפה ורוחשת – ולהם מוקדשות המלצות השבוע. אימרה מוכרת בין אמנים גורסת שהשראה היא חשובה וטובה, אבל אם לא מתייצבים בסטודיו מדי יום לאורך זמן, יכול להיות שכאשר היא כבר תגיע – לא יהיה אף אחד כדי לקבל את פניה. הגלריות בהמלצות השבוע דואגות שההשראה לא תגיע אף פעם לבית ריק.
קשה לשים את האצבע על החוט המקשר בין התערוכות בהמלצות השבוע. אולי אפשר לדבר על נקודת החיבור שבין גוף לאובייקט ובין גוף למקום והדרכים שהחיבורים האלה יוצרים את הזהות שלנו כבני אדם וכקהילה. קשורות זו לזו או לא, כל התערוכות השבוע מעוררות שאלות מרתקות ומומלצות מאוד.
סופי שנה הם תמיד זמן טוב להתבוננות ולהרהור על השנה שעברה, על הטוב והרע שהיה בה ובשבילנו כמובן, על האמנות שפגשנו וריגשה אותנו. בשנה החולפת יצאנו מנבכי המגיפה, עולם האמנות הישראלי נתן את כל מה שיש בו גם בתקופה הזו ועל כך אין לנו אלא לומר – שאפו! כמה גאווה יש בעשייה האמנותית הישראלית. בגזרה […]
אוגוסט נגמר, בערבים יש שמץ קל של קרירות ואפילו שנת הלימודים התחילה כסדרה. העונות מתחלפות וזוהי תקופה של סיכומים מחד והתחלות חדשות מאידך ובעיקר תקופה שמסמלת את המחזוריות של החיים. גם תערוכות השבוע הן כאלה שמסכמות תקופה או מתחילות דבר חדש ובעיקר הן מצביעות על יציבות של מסורת ועל קיומם המשמח של מוסדות אמנות ותיקים וטובים.
במרחב הציבורי הישראלי, עדינות נתפסת לעיתים קרובות כחולשה. במרדף האינסופי אחרי "לא לצאת פראייר" למי יש זמן לעדינות? אבל בדיוק בסביבה כזו, עדינות יכולה להיות אקט חתרני. היא מאלצת אותנו להשתהות, להתבונן, לחשוב. תערוכות השבוע, של שלוש אמניות מעולות בשלבים שונים של הקריירה שלהן, מראות לנו שעדינות יכולה להיות כח ושמים שקטים אכן חודרים עמוק.
כמיטב המסורת, גם השנה אנו מזמינים אתכם להצטרף לקורס קיצי של סיורי אמנות עכשוויים. סדרה בת ארבעה מפגשים שתוביל אותנו אל אתרי תרבות שונים ותפגיש אותנו עם מיטב אנשי האמנות הפועלים היום.
השנה, נקדיש את קורס הקיץ לתכניות שהות אמן וחממות האמנות הטובות ביותר בארץ. נבקר במתחם ארטפורט ובחממות מפעל הפיס שפעלו בשיתוף עם המוזיאונים החשובים ברחבי המדינה.
אמנות לא יכולה להתקיים באוויר – היא צריכה מקום וזמן ומרחב תומך מאחורי האמן או האמנית כדי שתוכל לצאת לפועל. תערוכות ואירועי השבוע מתרחשים כולם במרחבים כאלה בדיוק, ששמו לעצמם למטרה לתמוך באמנים מכל הסוגים והמינים במטרה לתת להם את התנאים האידאליים ליצירת אמנות מעולה. כמה טוב שיש מקומות כאלה!
