המודרניזם, על אף המרחק ההיסטורי, ממשיך להדהד בתערוכות השבוע. העקרונות המכוננים שלו חוזרים ומקבלים פרשנות עכשווית: בחינה של מהות האמנות, צורותיה, תפקידה וקהליה. לא מדובר בנוסטלגיה אלא בהפעלה מחודשת של רעיונות שנשארו חיוניים, ומאפשרים לראות כיצד יסודות מוקדמים ממשיכים לעצב את האופן שבו אנו חווים אמנות כיום.
בשבוע שעבר ציטטנו את שירו של לאונרד כהן "המנון", שם הוא מפיח בנו תקווה שבין הסדקים חודר אור גדול. את ההמלצות השבוע אנחנו מקדישים לאמניות נשים וזאת כמו בכל שנה, לקראת יום האישה הבינלאומי. מי שעוקב אחר הזירה הבינלאומית של האמנות חש ודאי שבין הסדקים מוקרן בשנים האחרונות אור חדש על אמנות נשים מתקופות שונות. עוד ועוד תערוכות וגלריות ייעודיות פותחות את שעריהן לתצוגת אמניות שלא זכו להכרה בזמנן. ובכל זאת, יש איזו תחושה עקומה בלהמשיך ולהקדיש מדור שלם לאמניות נשים. עד מתי נצטרך לעשות זאת? הלוואי ונגיע ליום בו לא יהיה צורך להעלות נשים על נס באשר הן נשים.
