קל להתייאש אל מול עומקם של הסדקים שמתגלים בעצם יסודות הקיום שלנו כאן. לאחת ההמלצות הקודמות קראנו "הכל כל כך פריך" והנה לפעמים נדמה שזה כבר לא פריך, אלא ממש מתפורר. אבל כמו שמזכיר לנו לאונרד כהן הגדול – לפעמים כדי שיכנס אור צריך להפער סדק. תערוכות השבוע מתבוננות בסדקים האלה, שלפעמים ממש בלתי נסבל להביט עליהם, ומנסות לשפוך לתוכם
אלה ימים קשים מאוד להיות כאן, משהו בלב מבקש לברוח ולו לשעה קלה. אכן יש אמנות אסקפיסטית שנותנת מפלט ובריחה, תערוכות השבוע הן לא כאלה. תערוכות השבוע מביטות במציאות נכוחה אבל עושות זאת במבט עדין וחומל שמשאיר אותנו כאן אבל עוזר לנו לראות את הכאן הזה באור אחר.
במשכן המיתולוגי לאמנות בעין חרוד, ארבע תערוכות יחיד שכל אחת היא צלילה לתוך עולם אמנותי אחר ויחודי; במתחם הרזידנסי של גלריה שלוש תערוכה קבוצתית שהחלוקה שלה לחדרים מאפשרת לכל אמן ואמנית ליצור טריטוריה משל עצמם ולהציג מהלכים שנותרים לעתים קרובות נסתרים; ובפינת הבונוס התנגשויות מכוונות בין עולם האמנות הפלסטית לעולמות המחול והשירה באירועי תרבות בגלריות אלפרד וכורש.
אחרי הפסח המרוחק חברתית של שנה שעברה, יש לנו הרגשה שסעודת הסדר השנה תהיה החגיגה הרשמית של היציאה מהסגר. כמובן שאנחנו חוגגים גם את המפגש המחודש עם האמנות עם פתיחתם של הגלריות והמוזיאונים.
בגלריה היפה של מכללת סמינר הקיבוצים מציג גילי אבישר מיצב טקסטיל השואב השראה מעולמות התאטרון הנודד; בגלריה אינדי חוגגים עשור עם תערוכת ספרי צילום ונותנים לנו הזדמנות לצאת עם אחד משלנו; במוזיאונים ובמרכזי האמנות ברחבי הארץ מציעים מגוון פעילויות לכל המשפחה בעקבות התערוכות המוצגות בהם; וגם אנחנו מפנקים עם שני סיורים חדשים שכדאי למהר להירשם אליהם.
אלה ימים בהם הקרקע רועדת, הסגר השלישי שמקפל בתוכו מתחים בין אוכלוסיות שונות בארץ, האיום של הקורונה לצד הנחמה בחיסונים, הבחירות הקרבות – זה בדיוק מסוג הזמנים שבהם לאמנות יכול וצריך להיות תפקיד מכריע. כשחברה היא נאורה ובטוחה בעצמה, היא אינה משתיקה את התרבות שלה, ותעיד על כך ההיסטוריה ההפוכה. אם כן, איפה האמנות שלנו בימים אלה?
בהמלצות השבוע: תערוכת יחיד לאמנית הצעירה/בוגרת משכית גולן; מקומות אחרונים ומחיר מיוחד להרצאה על יצירת האמנות היקרה בעולם; ראיון עם אורי גרשוני במסגרת סדרת הראיונות "יצירה בעין הסערה"; ומרתון צילום רב משתתפים, בינ"ל ומגניב לגמרי בנושא "כאוס".
הרבה תהפוכות עברו על אורי גרשוני בשנה האחרונה, מתערוכת יחיד שנפתחה ונסגרה בין הסגרים, מות אימו (ביאנקה אשל-גרשוני), מעבר להוראה מקוונת והזמן המשותף עם בנו בבית. בתוך המצב המוזר הזה שסחף את כולנו ובתוספת האובדנים האישיים, היצירה שלו ממשיכה ומתפתחת. כעת הוא עובד על שתי סדרות עבודות חדשות שנעשות בשיתוף עם בנו, ולאחרונה השיק גם בלוג חדש שעוסק בבידוד, בדידות ולבדות.
ראיון עם שני ורנר
בשבוע שעבר היינו מסוחררים כל כך מאירועי "אוהבים אמנות" שהיו כמה תערוכות חדשות שלא היה לנו המקום להמליץ עליהן (אם כי הן לא פחות טובות!). כיוון שהשבוע מסתמן יובש יחסי, יש לנו הזדמנות להמליץ עליהן בכל זאת פלוס כמה אירועים קטנים ששווה לעקוב אחריהם.
תערוכתה של אלכסנדרה צוקרמן בגלריה נגא היא מלאכת מחשבת של רישום עדין; מסגרת אמנותית חדשה מביאה לנו תערוכת פופ אפ עם קבוצת אמנים מרשימה מאוד; בפינת הקצרים שלנו: תערוכת מכירה להצלת מרכז מחול "כלים"; סדרת הרצאות קצרות בגלריה אינדי; וסיור הורים וילדים בקרוב.
במשכן לאמנות בעין חרוד תפתחנה חמש תערוכות חדשות ומתוכן אנו מתמקדים במיצב הכולל של מריה סאלח מחאמיד ובפיסול הלירי של אורנה בן עמי; בגלריה רו ארט תערוכה לאיוה כפרי הבוחנת את גבולות הציור והאפשרות שלו למפגש תלת ממדי עם הצופה; בגלריה של מרכז רוטשילד תערוכת אמנים צעירים מאוד אשר בוחנים פוליטיקה קווירית; ובפינת הבונוס תערוכה מעבודותיה של ביאנקה אשל גרשוני אותה אצר ברגישות בנה אורי.
נפתח את סיורי הקיץ הקרוב בשלושה אירועים מיוחדים. סיור גלריות ביפו העתיקה, הרצאה של שני ורנר על "צילום ללא מצלמה" בשילוב מפגש עם אורי גרשוני בגלריה שלו, וסיור בוטיק בן-יומיים של אמנות ופינוק בצפון הארץ.
בהמלצות הראשונות של 2019 אנחנו מביאים לכם תערוכות שהאמנים והאמניות בהם מבקשים לבקוע גבולות מטאפוריים, גופניים ומדיניים. בבית האמנים בתל אביב מציגה רועי ויקטוריה חפץ; בגלריה זומר חוצה מיכל הלפמן; ובגלריה P8 מחליף עדי שמעוני את אלוהי הצילום.
