זהו סוף השבוע האחרון של הקיץ, לפחות באופן רשמי. עוד צפויים לנו החמסינים המפורסמים של ספטמבר ואף אחד לא הולך ללבוש סוודר בשבועות הקרובים, אבל לפחות על הנייר, הסתיו מתחיל בקרוב. גם החופש הגדול עומד להסתיים (החזיקו מעמד עוד קצת), ומסמל סופה של תקופה ותחילתו של משהו חדש. השבוע סידרנו לכם המלצות למקבצי תערוכות המוצגות תחת קורת גג אחת קומפקטית ומרוכזת וחשוב מאוד – ממוזגת.
לפי הסטראוטיפ המקובל – דלת הסטודיו אמורה להישאר סגורה כדי לתת לאמנים שקט ושלווה לעשות את עבודתם ואילו חלל התצוגה האידאלי הוא חלל סטרילי חסר זהות. אך מה קורה כשאמנים ואמניות יוצאים החוצה מדלת הסטודיו ומתחברים לדופק החיים? תערוכות השבוע מבקשות להוריד את האמנות ממגדל השן אל גובה האדמה או הרחוב ולבחון מה קורה שם ומה אפשר להרוויח מהמפגש.
בדרך כלל אנחנו משתדלים לאגד את ההמלצות שלנו תחת איזה נושא אחד, כדי ליצור חיבור או סיפור מעניין. אבל לפעמים התערוכות שאנחנו מתלהבים מהן בשבוע מסוים לא מתחברות יחד תחת מטריה אחת בהכר, השבוע הוא שבוע כזה. מה שכן מאגד את תערוכות השבוע הוא שהן פשוט תערוכות מעולות ומסקרנות שכיף לנו להמליץ עליהן מכל הלב. לכו לראות אמנות!
ימים מוזרים לכתוב בהם המלצות אמנות, כשהמראות הניבטים מבעד למסכים נדמים סוריאליסטיים וכשמוסדות אמנות מושבתים במחאה בזה אחר זה. ואולי תמיד אמנות מתקיימת מול המציאות – משמשת לה כמראה אבל גם פועלת במנותק ממנה. אנחנו בכל מקרה תמיד מאמינים שאמנות יכולה לשמש כמצפן מוסרי וגם כנחמה ומפלט ולכן אנחנו בוחרים בה שוב ושוב.
השבוע בהמלצות אירועי "אוהבים אמנות. עושים אמנות". עשרות רבות של סטודיות פתוחים, פרויקטים מיוחדים, תערוכות לוויין, סדנאות וכמובן סיורים שאנחנו המפעילים הרשמיים שלהם. כמו תמיד באירועים מסוג זה אנחנו יכולים לתת רק טעימה של דברים שתפסו את עינינו ואנחנו ממליצים לכם להכנס לאתר הפסטיבל, ולמפה הוירטואלית לבחון את האירועים השונים ולבנות לעצמכם תוכנית.
תערוכות השבוע עוסקות בחיבורים – תערוכה זוגית המפגישה בין גופי עבודות של אמנים, עבודות טקסטיל המחברות את הקהל לעבודה, בחינה צורנית של הסרט הנע שהוא חיבור של פריימים סטטיים לכדי תנועה. אמנם אף אחת מהתערוכות לא מצהירה על כך במפורש, אבל נראה שמדובר בתגובות לתקופה הסוערת בה אנחנו נתונים ופניה לכיוון של שילוב וחיבור בכדי להתמודד איתה.
בימינו נהוג לחשוב על ליצנים כעל מצחיקים ותו לו – בידור קליל ליום הולדת של ילדים או אתנחתא קומית בקרקס. אבל תפקידו המסורתי של הליצן הוא דווקא להשתמש בחזות הלא מזיקה והתמימה שלו ולהביא את האמת מהדלת האחורית. לתקוע עוגת קצפת בפניו של המלך המושחת. האמנים בתערוכות השבוע עושים שימוש בהומור, צבע וטכניקה בנראות כמעט ילדותית בכדי לחדור את שכבות ההגנה שלנו ולהגיע ישירות ללב. אולי ליצנים ואמנים אינם כה שונים אחרי הכל.
תומר ספיר מרגיש שהוא חי בתוך עבודה שלו, בין אסון שהיה לאסון שיהיה. המצב האפוקליפטי מטעין את היצירה, ובין לבין טיול עם הכלבה ושמירה על המרחב הביתי, הוא עובד על פרוייקט חדש.
ראיון וירטואלי עם אלעד רוזן
השנה הייתה שנה של עשייה בלתי פוסקת, בה הדרכנו אלפי אנשים בסיורים השונים. התוכנית השנתית – פרוייקט הדגל שלנו – המשיכה לגדול והשנה פתחנו שש קבוצות. היו לנו קורסי קיץ, סיורים פרטיים לקבוצות מישראל ולתיירים מחו"ל, שני סיורים לפריז ושני סיורי בוטיק כאן בארץ, וכמובן המשכנו להפיק ולהנחות את סיורי שבוע האיור. בקיצור – הייתה שנה עמוסה בכל טוב.
אפשר בהחלט להניח שבמצטבר, ראינו (כל חברי הצוות) אלפי יצירות ודימויים בתערוכות בארץ ובחו"ל ובמפגשים עם אמנים בסטודיו שלהם. בכל זאת, כיוון שסיומה של שנה הוא עת לסיכומים, בחרנו לספר לכם על האמנות שהכי ריגשה אותנו השנה.
הביאנלה של וונציה לפנינו וכהרגלה נחלקת לשניים: מתחמי המדינות ותערוכת האמנים הבינ"ל. והפעם כותרתה: "ולוואי שתחיה בזמנים מעניינים". ואמנם, אחד המוטיבים של הביאנלה הוא חשיפת התפר בין הממשי והמעשי לאמנות כמו:"בית חולים שדה X"- הביתן הישראלי, ותערוכת הבשמים והקוסמטיקה.
