לפי החלוקה הפשוטה של ז'אנרים אמנותיים, אמנות פיגורטיבית מתארת את המציאות הממשית ואמנות מופשטת מתארת מציאות פנימית או נפשית יותר. אך מה קורה כשהגבולות בין השניים מיטשטשים ומתמוססים? תערוכות השבוע צועדות על הגבול הדק שבין דימוי ריאליסטי ומופשט – איזור הדימדומים שבין המציאות לבין הנפש והדמיון. בימים שבהם המציאות עולה על כל דמיון על בסיס יומיומי, יש משהו במצב הביניים הזה שנראה לנו מדוייק כרגע.
תערוכות השבוע מבשרות על סופה של תקופה, וכמובן – תחילתו של דבר מה חדש. אבישי פלטק ונאווה פרנקל מציגים בתערוכה שמוצגת רגע לפני סגירתה המצערת של גלריה הקיבוץ הוותיקה; בגלריה גבעון מציג האמן פסח סלבוסקי ציורים לא שגרתיים שנושאים איתם את משקל ההיסטוריה; ובמוזיאון פתח תקווה מציינים את סיום מחזור התערוכות הנוכחי בערב שחוגג את הרגע שאחרי סוף העולם; ובמוזיאון תל-אביב, נפתחת הזדמנות אחרונה לחוות את היצירה "השעון"
הפעם על אמנות המפוזרת ברחבי הארץ. במוזיאון הנגב מיצב על ביתיות ונשיות של אתי אברג'יל; במוזיאון הרצליה סדרת ציורים של עדה עובדיה המלאים בדימויים חזקים וצבע פראי; ובגלריה בקיבוץ בארי האמנים נאוה פרנקל ואבישי פלטק בתערוכה המתמקדת בשלבי יציאתן לעולם של יצירות אמנות.
