יצירה בעין הסערה. ראיון וירטואלי עם גליה פסטרנק

גליה פסטרנק כמעט ולא מגיעה לסטודיו בימים אלו של משבר הקורונה. אבל החלל הפיזי הפך לחלל רגשי ואינטימי. בביתה, בשגרת הילדים והבית היא עובדת על ספר חדש.
ראיון עם אלעד רוזן.

היי גליה, מה שלומך? את עדיין מגיעה לסטודיו?
שלום אלעדי!
ובכן, truth need to be told אני לא מצליחה להגיע לסטודיו בכלל. רק לקחת דברים הביתה ולהחזיר. כמו אמניות ואמנים רבים אחרים חיי השתנו לגמרי והפכתי לאוגרת דוגרת בית, מבשלת, מנקה, מחנכת ומלמדת. אבל! היצירה כלל לא חדלה. גם היא השתנתה בהתאם.

איך נראית שגרת סטודיו בימי קורונה?
שגרת "סטודיו" בימי קורונה הפכה למשהו מאוד נזיל גמיש וטוטאלי. החלל הפיזי של הסטודיו ננטש והעבודה עברה פנימה אל הראש. מה שאומר חופש גדול במידה מסויימת משום שאינני צריכה להעדר פיזית, אני יכולה לעשות אמנות תוך כדי תנועה בבית. כשאני בשירותים, כשאני שותה קפה על הספסל תחת ביתי, כשאני רובצת על המיטה, כשאני לוגמת באישון לילה כוסית שניה או שלישית.

על מה את עובדת בימינו?
בימים אלו אני כותבת סיפורים ושירים, מלחינה את חלקם ובוראת יקומים שעברו מעולם הדו מימד הפיזי, הריחני והחושני שאני כה אוהבת אל עולם המילים. מבחינתי הכתיבה היא עוד זרוע של ציור, עוד מדיום שעומד לרשותי ואני מתייחסת למילים לתנועות לקונטרסטים ולדרמות ממש כמו שאני בונה ציור. אז אני מניחה שאני עובדת על ספר! ממש לפני שנסגרו הדלתות והחלונות זכיתי להעלות ערב הקראת סיפורים ושירים בגלריה מאיה. אני רוצה להמשיך עם זה ולעבוד על חומרים חדשים.

אמנות בימים האלה – אסקפיזם או תגובה חיונית למצב?
אמנות בימים אלו עבורי היא כמו תמיד, דרך לפרש, להכיל, לעבד ולרפא. המצב הוא המצב. מה שהולך אצלי בראש הוא אבסורדי, קטסטרופלי, סאטירי וקטלני לא פחות ממה שהולך בחוץ. מבחינה זו זכיתי בהרמוניה מסוימת, כאשר העולם שבחוץ והעולם שבפנים התאזנו לי.

הסטודיו הוא מקום מחסה או מרגיש חשוף מתמיד?
הסטודיו לעולם יהיה מקום המחסה שלי. אני עושה כל מה שצריך כדי שיהיה לי בו נח, חפשי, שקט, תפקודי, נעים. ממש כמו מה שאני עושה עכשיו עם מרחבי העבודה האלטרנטיביים שאני מצטברת לתוכם. מסמכים, דפים, אייפון, רשתות, הקלטות, צילומים.

לאתר של גליה פסטרנק