היום אני רוצה להציג בפניכם את דף הפייסבוק "Humans of Tel Aviv". הדף הוקם ומנוהל על ידי הצלם ארז קגנוביץ' לפני שנה וחצי, והשיטוט בו הוא דרך מצוינת להכיר את האנשים של תל אביב – על כל גווניהם, ודרכם גם את החיים בעיר עצמה.
הנה משהו שאני מחכה לו.
התערוכה Magia Naturalis: אמנים ישראלים חוקרים את הטבע תפתח ביום חמישי הקרוב (21.11.13) בגלריה 8P. זוהי תערוכה קבוצתית אשר מאגדת עבודות של אמנים ישראלים אשר אשר חוקרים את הטבע מנקודת מבט ותוך שימוש בפרקטיקות מדעיות. האוצר, ד"ר יוחאי רוזן טוען שהתערוכה באה "ראשית להצביע על התופעה הזאת ועל ביטויה העיקריים באמנות הישראלית העכשווית, ושנית לעורר שאלות לגבי התהום הפעורה כיום בין המדע לאמנות.
בסופ"ש הקרוב (15-16.11.13) יתקיים חלקו השני של האירוע "אוהבים אמנות. עושים אמנות" וכמובן שישנם הרבה דברים מיוחדים לראות ולבקר בהם. מה שכיף בסופ"ש הזה הוא שישנם שלושה פרוייקטים מרכזיים עם לו"ז מגוון מאוד שאפשר לתכנן את סוף השבוע סביבו.
Jeff Wall, After Invisible Man by Ralph Ellison, the Prologue
בימים אלה מוצגת במוזיאון תל אביב התערוכה "ניראות" של האמן הקנדי ג'ף וול. וול הוא אחד האמנים האהובים עלי בכל הזמנים. נחשפתי לעבודותיו לראשונה כאשר למדתי צילום לפני מספר שנים. וול הקדיש את הקריירה שלו לחיפוש אחר מאפייניו הבסיסיים של הצילום ולחקירתם, והוא נחשב לצלם כה חשוב בעיקר בשל העבודה שהצילומים שלו עזרו בשינוי וביסוס מעמדו של מדיום הצילום בתוך שדה האמנות הרחב.
מדי שנה מקיימת עיריית תל אביב את אירועי "אוהבים אמנות. עושים אמנות." אשר באים לסמל את תחילתה הרשמית של עונת התערוכות, ולחגוג את ההתרחשות האמנותית הענפה שבעיר.
השנה נתקלו אנשי העירייה בלא מעט קשיים לאחר שבעלי הגלריות יצאו במחאה כנגד תנאי הארנונה הנוקשים של העירייה וכנגד אי התמיכה של העירייה בגלריות באופן כללי. על אף כל זאת, עולה הפרוייקט לאוויר בשני מועדים – בסוף השבוע הקרוב בין 31.10.13-2.11.13 והמועד הבא יהיה בין 15-16.11.13.
ביתן הלנה רובינשטיין הוא אחד מהמקומות האהובים עליי בתל אביב. אמנם, אני עובדת במוזיאון תל אביב וכיוון שהביתן הוא שלוחה של המוזיאון ייתכן ואני מעט משוחדת, ובכל זאת אני יכולה בכנות לומר כי בשנה האחרונה הוצגו בביתן כמה מהתערוכות המוצלחות בעיר. בנוסף האדריכלות של המבנה לכשעצמה היא מחזה לעיניים, במיוחד בשל האופן שבו היא מאתגרת את הגדרות "הקובייה הלבנה" של הגלריה המסורתית.
בימים אלה מוצגת בביתן התערוכה הקבוצתית "שואוטיים" המציגה עבודות של שלוש אמניות – אחת קנדית ושתי אמניות ישראליות צעירות. שלושת המיצבים משלבים בין אסתטיקה חזותית לבין שימוש בסאונד באופן כזה המאתגר את הגבולות ביניהם. במובן זה, ייתכן ותהיה אכזבה קלה במפגש הראשון עם התערוכה, זו בהחלט אינה תערוכת אמנות קונבנציונאלית.
המרכז לאמנות עכשווית בתל אביב נוסד במטרה לקדם את האמנות העכשווית עם דגש על "אמנויות הזמן" ובעיקר וידיאו ומיצג, והוא מקום נהדר ללמוד ולהיות מעורבים במה שקורה מבחינה זו בארץ ובעולם. המרכז מתפקד כאולם תצוגה לתערוכות וגם כבמה להרצאות ודיונים.
אתמול ביקרתי בתערוכה SPLASH! מיצב קולנועי בפורמט 16 מ"מ המורכב מ- 6 חלקים, שיתוף פעולה של האמניות והקולנועניות סילבי סימוֹן וּויויאן אוסטרובסקי. הדימויים, הנוצרים מהקרנת פילם על או דרך פסליה האופטיים של סימון או לחילופין על אובייקטים שונים מחוף הים, מעלים בתודעה סביבה ימית דמוית חלום. הלופים הקולנועיים של אוסטרובסקי וסימון מוקרנים על מתקנים הקוטעים ומתמרנים אותם, וכך יוצרים פסיפס של דימויים מפורקים המעוררים זיכרונות מחוף ים נשכח.
זה נהדר! אם אתם מגיעים לאזור נמל יפו, אני ממליצה בחום להיכנס ולחוות, זה כיף גדול גם עם ילדים. מציג רק עד 28.10.13 אז אל תפספסו.
למידע נוסף:
https://www.facebook.com/events/329829803828652/?ref=br_tf
“SPLASH!” Jaffa Port
“SPLASH!” Jaffa Portש
דבר מעניין נוסף שיתרחש במרכז הוא פאנל שיעסוק בפורמטים ניסיוניים של אוצרות באמצעות מקרי מבחן של שלושה אוצרים: ג'ושואה דקטר, סופי גולטס וצ'לסי היינס. הערב מציע דיון על מודלים שונים ששואלים מה אנחנו בעצם רוצים מתערוכות, ואיך אפשר להשתמש בתערוכות כדי לחקור טריטוריות חדשות.
"נקודת מפגש: מה אנחנו רוצים מתערוכות?" בשיתוף פעולה עם ארטיס
יום שני, 14.10.13, בשעה 19:00. צדוק הכהן 2, תל אביב.
כניסה: 10 ₪ / חינם לידידי המרכז
מספר המקומות מוגבל, יש לשמור מקום מבעוד מועד באמצעות המייל: info@cca.org.il
הפאנל יערך באנגלית
למידע נוסף:
https://www.facebook.com/events/351820631621060/?source=1
“Case in Point 5: What Do We Want from Exhibitions?”
ביום שבת ה- 7.9.13 תפתח במוזיאון חיפה התערוכה: מן- המוכן. מאה שנה לרדי- מייד. בתערוכה יוצגו עבודות של 37 אמנים עכשוויים אשר פורסות טווח רחב של מחוות, התרסות והתגרויות ביחס למהלך של דושאן, ששינה את פני האמנות ואת אופן פעולתו של האמן בעולם.
אוצרת: רותי דירקטור.
מן הטקסט המלווה את התערוכה:
השנה 1913, המקום – פריז. מרסל דושאן היה אז בן 26. הוא לקח גלגל אופניים ושרפרף מטבח, חיבר אותם יחד באמצעות מזלג האופניים והציב אותם בסטודיו שלו. את המושג "רדי-מייד" טבע שנתיים מאוחר יותר, בהיותו בניו יורק. גלגל האופניים והשרפרף המקוריים אבדו, אך בתולדות האמנות שמור להם מקום של כבוד כרדי-מייד הראשון. בדיעבד, היה זה אחד המהלכים הנועזים והמהפכניים ביותר בתולדות האמנות המודרנית, והצעה שהשפעתה על התפתחות האמנות מאז ואילך הייתה מרחיקת לכת.
דושאן הראה לנו שכישוריו של אמן הם, בין השאר, ביכולתו להצביע על דבר-מה קיים, ולאו דווקא ביכולתו לייצר דבר-מה חדש. בחירתו של אמן בחפץ מן-המוכן (רדי-מייד), כפי שהראה דושאן, מעניקה לחפץ זה מובן וקיום חדשים בעולם. היש מהפכה גדולה מזו?
במלאת מאה שנה ל"גלגל אופניים" מתבקש לבחון מחדש את משמעותה של מורשת דושאן. האם קיימת היום אמנות שאיננה לקיחה, שאילה, ניכוס של חפצים מן-המוכן או הצבעה עליהם? האם אמנות המאה ה 21- יכולה להתנער מרודנותו של הרדי-מייד, ועם זאת, לחמוק מהגדרתה כחפץ ולפיכך כסחורה? ולמעשה – האם נותר היבט רדיקלי לשימוש בחפץ מן-המוכן, בעולם שבו החפצים הם לב ליבה של השיטה הקפיטליסטית?
ההזמנה לתערוכה
עידו אברמסון, Dromedary
עדי ברנדה, מייד אין צ'יינה, 2010
כשאני במצב רוח נוסטלגי, ובשביל ליהנות ממנו, אני מבקרת באתר של מגזין “לייף” האגדי ומפשפשת בתמונות. היום נפלתי על שנות השישים בניו יורק. לא הייתי שם, אבל התמונות יכולות לשקף קצת את האווירה ולתת טעימה מעולם אחר.
מצב
People relaxing in New York’s Central Park, 1969
Young woman wearing fashionable sunglasses, New York, summer 1969
Hare Krishna devotees wear traditional saffron robes and chant in a New York park, summer 1969
All pics.: Vernon Merritt III—Time & Life Pictures/Getty Images
קבלו ישירות למייל עדכונים על סיורים ותערוכות מומלצות
Powered by D.A.S for Business
