טליה הופמן, פרט מתוך וידאו. בתערוכה "נקודת מגוז"
כנראה שכולם קצת מותשים מחודש אפריל ומפסח, וגם בגלל אירועי יום השואה, סוף השבוע הקרוב לא שופע באירועים. בכל זאת יהיו לנו שתי תערוכות חדשות שנפתחות, ודי הרבה הזדמנויות לסיורים ושיחי גלריה מעניינים. הנה כמה המלצות על מה כדאי לעשות בתל אביב ובסביבתה
אני נרגשת לבשר לכם על שיתוף פעולה מיוחד בין Talking Art ופסטיבל הצילום הבינ"ל, במסגרתו נציע שלושה סיורים מודרכים בתערוכות בפסטיבל.
בשלוש השנים האחרונות מיצב את עצמו הפסטיבל כאירוע הצילום הגדול והחשוב בישראל, וגם השנה יוצגו בו כ-30 תערוכות של כמאתיים צלמים ישראלים ובינ"ל. האירוע הוא הזדמנות נהדרת להתקרב שוב לצילום הקלאסי וגם להיחשף לשפה הצילומית העכשווית, ולחגוג יחד את כוחו וקסמו של המדיום הנפלא הזה.
הסיורים של Talking Art יציעו הסבר מעמיק על האמנים והתערוכות והקשרן לחברה, לתרבות ולשדה האמנות העכשווית. בנוסף אנו משתדלים לתת מבט מבפנים על הסצנה, ולכן בכל סיור ישתתפו מנהלי הפסטיבל, אמנים ואוצרים הלוקחים חלק בפרוייקט.
הסיורים בהדרכת שני ורנר
כל הסיורים בני שעתיים וכוללים הליכה ברגל במתחמים השונים שבהם ממוקם הפסטיבל (באזור יפו העתיקה והנמל)
המחירים כוללים את כרטיס הכניסה לכל מתחמי הפסטיבל
אורית ברתיני "המסע החל!", אינדי מכון שיתופי לצילום
אזור קריית המלאכה בדרום תל אביב יועד לשמש כמתחם התעשייה של העיר. ברבות השנים כאשר הרבה מהתעשיות הזעירות נעלמו מן העולם, החלו להינטש חללי העבודה. מובן שהאמנים היו הראשונים לאמץ לעצמם את החללים הריקים ולמקם שם את הסדנאות שלהם. בהדרגה החלו לנדוד לאזור כמה מהגלריות התל אביביות הוותיקות ולהיפתח שם גם גלריות חדשות. בשנים האחרונות הפכה קריית המלאכה לאזור הצעיר והתוסס של האמנות העכשווית בארץ, כאשר את קירות המתחם מעטרת אמנות רחוב של מיטב האמנים שפועלים כיום בארץ.
הסיור ישלב ביקור גלריות והדרכת אמנות רחוב בסמטאות הקרייה.
בשנים האחרונות ניתן לעקוב אחר מגמה בולטת בתחום הצילום העכשווי בארץ שניתן לקרוא לה בהכללה "צילום שחוקר את עצמו". רצף תערוכות הצילום שהוצגו לאחרונה במוזיאון תל אביב יוכל לשמש כאבטיפוס לתופעה זו; תערוכות יחיד של צלמים ישראלים צעירים, המשתמשים בשיטות שונות להוכיח את אין-אונו הנוכחי של הצילום, ואולי להכריז (אם כי מעט באיחור) על מותו. טכניקות מגוונות של צילום ללא מצלמה, צילומים המאיינים את חשיפת האירוע ההיסטורי העומד מאחוריהם – כלומר שוללים את ה"אמת" הגלומה במדיום, צילומים מנוכסים, צילומים שהומצאו בתוכנת הדמיה ממוחשבת, וצילומים שהופכים לאובייקטים תלת ממדיים. בכל התערוכות הללו נשבה רוח אנליטית, קרה ומנוכרת, שהצביעה אמנם על מצבו העגום של הצילום, ובפרט הצילום האמנותי כיום, אך גם שללה ממנו את תכונותיו הטובות, מרנינות הלב. הנה כפלא, הגיחה תערוכתו של בועז אהרונביץ' המוצגת אף היא במוזיאון, ומציעה הערה נוקבת על טיבו של הצילום העכשווי, בלי לאבד את הנפח והחומריות, והחום הגלומים במדיום.
סיור אמנות בפריז 2016
החורף הזה – יש תחושה שהוא אורך נצח, הכול אפור ורטוב כל הזמן, ואפילו שיש תערוכות מאלפות בזמן האחרון, בכל זאת קשה לצאת מהבית החם. אבל שתדעו לכם, שאני לא עוצרת לרגע. אדרבא, תקופת הרגיעה הזאת רק עושה לי חשק ליזום דברים חדשים. ואכן, יש המון הפתעות (ממש מרגשות!) שמחכות לכם ממש בקרוב.
בימים אלה מוצגת בגלריה האוניברסיטאית התערוכה "אנשים", תערוכה ראשונה באוצרותו של מתן דאובה מתוך אוסף האמנות של יגאל אהובי. קשה לומר שזו תערוכה מורכבת במיוחד, האוצרות הלא מתחכמת של דאובה מסתכמת באוסף של יצירות אמנות שעניינן פורטרט, או כשמה "אנשים". קשה לעקוב אחר השיקולים שהובילו לבחירת העבודות, אין רצף כרונולוגי, גם לא הערה תמטית, ולמעשה למעט הנושא שמאחד את כל העבודות, לא ניתן להקיש מהתערוכה דבר בנוגע לאיכותו של הדיוקן, או למשמעותו בתוך תולדות האמנות. עם זאת, אין ספק שזו תערוכה החושפת את עושרו של אוסף אהובי. מוצגות בה עבודות של אמני מופת כגון ארווין פן, דיאן ארבוז, אנדי וורהול, גרהרד ריכטר, ואפילו רישום של פיקאסו. בתוך כך, צילום קטן אחד משך את לבי, ויש בו את כל מה שדיוקן צריך להיות, על אף העובדה שפני המצולם נעדרים.
שמחה לשתף אתכם בטקסט שכתבתי לתערוכה היפה של טל ניסים "השמיים עוברים לארץ אחרת".
התערוכה תפתח ביום חמישי 28.1.16 בשעה 20:00, גלריה אינדי, שביל המרץ 5, בניין 7, תל אביב
אירוע פייסבוק
עץ אקליפטוס בודד ניצב על גבעה יבשה של אמצע הקיץ ברמת הגולן. הוא ניטע שם לפני שנים רבות, זר מארץ רחוקה שיובא בחסות חלומות לא לו. תחילה היו סביבו רק בני מינו, שיחים ועצים אחרים, אך ברבות הימים יכול היה לצפות באנשים ממרחק, עודרים, חורשים, זורעים ובונים. לא עבר זמן רב והחלה התזזית של בני האדם רוחשת וגועשת, עתות מלחמה בפתח. מעברה השני של הגבעה זורעים כעת מוקשים, סימון טריטוריה. המולה, טנקים והפצצות, חיילים רצים, ודם נישפך צובע את האדמה ונספג בה. לפתע, ממש ברגע, שקטו הרוחות. מה שהיה שלהם עכשיו הוא של האחרים, ורק המוקשים – צלקות מלחמה מגוידות, עוד טמונים באדמה, דוממים לצד שורשיו.
היום ערכתי סיור הכנה לקראת הסיור החדש שלנו ברחבי אוניברסיטת תל אביב, ויש לי תחושה שזה הולך להיות אחד הסיורים המיוחדים שהיו לנו בזמן האחרון.
הקמפוס של האוניברסיטה משופע בבניינים בסגנונות שונים שמספרים במובן מסוים את סיפורה של האדריכלות בארץ – ממודרניזם ברוטליסטי ועד בנייה חדשנית ומשוכללת, ובנייה רגשנית ומונומנטלית המתגלמת בבית הכנסת היפהפה שבמתחם.
מעבר לכך, בשבילים, במדשאות וכניסות הבניינים פזורים עשרות פסלים בגדלים, סגנונות ונושאים שונים. לפיסול במרחב הציבורי אופי שונה מאשר כשהוא מוצב בחלל מוזיאלי או בגלריה. המפגש עם הקהל מיידי יותר ונטול קונטקסט מוגדר, וכמובן שגם תנאי הסביבה יוצרים דיאלוג מרתק עם היצירות.
מעניין לעקוב אחר תהליך האוצרות בבחירת הפסלים ובמיוחד בשל אופיים המגוון.
לילה. גבר עומד על גג ביתו ומביט על הבניין השכן. בידו הוא אוחז פנס ומאיר את הבניין בזווית ועוצמה כאלה שהוא יכול להטיל עליו את צלליות כף ידו השנייה. הצללית משחקת על הבניין ובסוף נבלעת אחת האצבעות בריבוע שחור, חלון פתוח. אי אפשר לדעת כמה פעמים עשה זאת בעבר – טרם תועד הדבר בצילום, ואי אפשר לדעת מה עוד הוא עושה; אולי שותה בירה, אולי הוא עירום, אולי הוא צוחק לעצמו מעצם מעשה החדירה המזויפת, הארוטית כמעט. אולי אף פסע עובר אורח ברחוב וראה את משחק הצלליות, וחייך גם הוא לעצמו בחסות חשכת הלילה העירוני. כך – במסתורין וגם בשובבות, נרקם גוף עבודותיו של דיווי בראל המוצג כעת בתערוכה שובת הלב "אני עפה" בגלריה אינדי.
קרולין לרסן, House Plants, הוצגו בגלריה גורדון 2
כבר הצהרתי על עצמי בעבר בתור חובבת סיכומים ולכן, גם עכשיו כששנת 2015 מסתיימת, פניתי אחורה להיזכר מה היה לנו השנה. אם כן, בשנה שחלפה עשינו יחד לא פחות מ-20 סיורי ״שישי קולטורה״ – סיורי אמנות הפתוחים לקהל הרחב. יצאנו יחד אל הגלריות הרבות הפזורות בתל אביב, לתחנה המרכזית החדשה, למלון מרינה (לאונרדו ארט), לסיורי אדריכלות ולביקורי סטודיו אצל אמנים. במקביל המשכתי עם עשרות הדרכות פרטיות וביניהן גם עם חברי משלחת איפא״ק מארה"ב שמסיירים אתי כל שנה, חברות ישראליות שונות, ותלמידים בבתי ספר ומכללות מכל הארץ.
בתחום הכתיבה, זו ללא ספק הייתה השנה הכי פורייה שלי אי פעם 51 (!) פוסטים התפרסמו בבלוג, וגם המשכתי לכתוב עבור ערב רב, והתחלתי לכתוב למגזין החיים הטובים. כיף גדול.
אבל אנחנו לא באמת רוצים לדבר עליי – אלא על האמנות שהמעולה שהיתה לנו בשנת 2015. כדי לא להלאות אתכם יותר מדי, החלטתי הפעם לבחור שלוש יצירות אמנות בודדות שעשו לי את זה השנה. כאלה שמעוררות מחשבה ורגש והשתאות – כיאה לאמנות טובה.
שתהיה לכולנו שנת 2016 נהדרת, וכמובן מלאה באמנות משובחת.
קבלו ישירות למייל עדכונים על סיורים ותערוכות מומלצות
Powered by D.A.S for Business
