השבוע ביקרתי בתערוכת היחיד של האמן עאסם אבו שקרה המוצגת בימים אלה בגלריה שלוש. זו הפעם השנייה שאני מבקרת בתערוכה והרושם העז העולה מן העבודות, מן התלייה המדויקת ומהמחווה העמוקה – החפה ממניעים כלכליים – של בעלת הגלריה נירה יצחקי לעבודותיו של אבו שקרה ולמורשת שהשאיר אחריו, מתגבר אף בביקור השני.
"שישי קולטורה – סיורי אמנות" בגרסת חורף מיוחדת
הצטרפו אליי לסיור אינטימי ומחמם את הלב באוסף האמנות של משפחת שיף המוצג במלון מרינה תל אביב. האוסף מתמקד באמנות פיגורטיבית ראליסטית ומכיל עבודות של אמנים ישראלים ובין לאומיים מהדור הצעיר לצד אמנים ותיקים.
זוהי הזדמנות נדירה לבקר באוסף המגוון והמרשים הזה ולהכיר אופני צפייה חדשים ותצוגת אמנות לא קונבנציונלית.
שישי, 13.12.13, בין השעות 10:00-12:00
מחיר 70 ₪
מספר המקומות מוגבל,
יש להירשם מראש
לפרטים נוספים והזמנות:
שני 054-6464979
Elie Shamir, Achilles chooses the pearl necklace, oil on canvas, 1995
Natan Pernik, Notebook, oil on canvas, 2012
בסופ"ש הקרוב (15-16.11.13) יתקיים חלקו השני של האירוע "אוהבים אמנות. עושים אמנות" וכמובן שישנם הרבה דברים מיוחדים לראות ולבקר בהם. מה שכיף בסופ"ש הזה הוא שישנם שלושה פרוייקטים מרכזיים עם לו"ז מגוון מאוד שאפשר לתכנן את סוף השבוע סביבו.
Jeff Wall, After Invisible Man by Ralph Ellison, the Prologue
בימים אלה מוצגת במוזיאון תל אביב התערוכה "ניראות" של האמן הקנדי ג'ף וול. וול הוא אחד האמנים האהובים עלי בכל הזמנים. נחשפתי לעבודותיו לראשונה כאשר למדתי צילום לפני מספר שנים. וול הקדיש את הקריירה שלו לחיפוש אחר מאפייניו הבסיסיים של הצילום ולחקירתם, והוא נחשב לצלם כה חשוב בעיקר בשל העבודה שהצילומים שלו עזרו בשינוי וביסוס מעמדו של מדיום הצילום בתוך שדה האמנות הרחב.
מדי שנה מקיימת עיריית תל אביב את אירועי "אוהבים אמנות. עושים אמנות." אשר באים לסמל את תחילתה הרשמית של עונת התערוכות, ולחגוג את ההתרחשות האמנותית הענפה שבעיר.
השנה נתקלו אנשי העירייה בלא מעט קשיים לאחר שבעלי הגלריות יצאו במחאה כנגד תנאי הארנונה הנוקשים של העירייה וכנגד אי התמיכה של העירייה בגלריות באופן כללי. על אף כל זאת, עולה הפרוייקט לאוויר בשני מועדים – בסוף השבוע הקרוב בין 31.10.13-2.11.13 והמועד הבא יהיה בין 15-16.11.13.
ביתן הלנה רובינשטיין הוא אחד מהמקומות האהובים עליי בתל אביב. אמנם, אני עובדת במוזיאון תל אביב וכיוון שהביתן הוא שלוחה של המוזיאון ייתכן ואני מעט משוחדת, ובכל זאת אני יכולה בכנות לומר כי בשנה האחרונה הוצגו בביתן כמה מהתערוכות המוצלחות בעיר. בנוסף האדריכלות של המבנה לכשעצמה היא מחזה לעיניים, במיוחד בשל האופן שבו היא מאתגרת את הגדרות "הקובייה הלבנה" של הגלריה המסורתית.
בימים אלה מוצגת בביתן התערוכה הקבוצתית "שואוטיים" המציגה עבודות של שלוש אמניות – אחת קנדית ושתי אמניות ישראליות צעירות. שלושת המיצבים משלבים בין אסתטיקה חזותית לבין שימוש בסאונד באופן כזה המאתגר את הגבולות ביניהם. במובן זה, ייתכן ותהיה אכזבה קלה במפגש הראשון עם התערוכה, זו בהחלט אינה תערוכת אמנות קונבנציונאלית.
המרכז לאמנות עכשווית בתל אביב נוסד במטרה לקדם את האמנות העכשווית עם דגש על "אמנויות הזמן" ובעיקר וידיאו ומיצג, והוא מקום נהדר ללמוד ולהיות מעורבים במה שקורה מבחינה זו בארץ ובעולם. המרכז מתפקד כאולם תצוגה לתערוכות וגם כבמה להרצאות ודיונים.
אתמול ביקרתי בתערוכה SPLASH! מיצב קולנועי בפורמט 16 מ"מ המורכב מ- 6 חלקים, שיתוף פעולה של האמניות והקולנועניות סילבי סימוֹן וּויויאן אוסטרובסקי. הדימויים, הנוצרים מהקרנת פילם על או דרך פסליה האופטיים של סימון או לחילופין על אובייקטים שונים מחוף הים, מעלים בתודעה סביבה ימית דמוית חלום. הלופים הקולנועיים של אוסטרובסקי וסימון מוקרנים על מתקנים הקוטעים ומתמרנים אותם, וכך יוצרים פסיפס של דימויים מפורקים המעוררים זיכרונות מחוף ים נשכח.
זה נהדר! אם אתם מגיעים לאזור נמל יפו, אני ממליצה בחום להיכנס ולחוות, זה כיף גדול גם עם ילדים. מציג רק עד 28.10.13 אז אל תפספסו.
למידע נוסף:
https://www.facebook.com/events/329829803828652/?ref=br_tf
“SPLASH!” Jaffa Port
“SPLASH!” Jaffa Portש
דבר מעניין נוסף שיתרחש במרכז הוא פאנל שיעסוק בפורמטים ניסיוניים של אוצרות באמצעות מקרי מבחן של שלושה אוצרים: ג'ושואה דקטר, סופי גולטס וצ'לסי היינס. הערב מציע דיון על מודלים שונים ששואלים מה אנחנו בעצם רוצים מתערוכות, ואיך אפשר להשתמש בתערוכות כדי לחקור טריטוריות חדשות.
"נקודת מפגש: מה אנחנו רוצים מתערוכות?" בשיתוף פעולה עם ארטיס
יום שני, 14.10.13, בשעה 19:00. צדוק הכהן 2, תל אביב.
כניסה: 10 ₪ / חינם לידידי המרכז
מספר המקומות מוגבל, יש לשמור מקום מבעוד מועד באמצעות המייל: info@cca.org.il
הפאנל יערך באנגלית
למידע נוסף:
https://www.facebook.com/events/351820631621060/?source=1
“Case in Point 5: What Do We Want from Exhibitions?”
היום אני רוצה להכיר לכם את האמנית נימה קטלב (ילידת 1980), בוגרת בית הספר לאמנות ה"מדרשה". קטלב עובדת במגוון מדיומים – ציור, רישום ופיסול. בעבודותיה היא משלבת בין חומרים וטכניקות של עבודות יד מסורתיות ושוזרת בהם אלמנטים וסמלים איקוניים המגיעים מתרבויות שונות, סמלים צמחיים וציטוטים מתוך תולדות האמנות.
בעבודותיה האחרונות, כל אלה מיובאים אל תקופה עכשווית ומשקפים סצנה עירונית צעירה, שיש בה רמזים לתרבות שוליים, עם נגיעות אוונגרדיות. השילוב הזה מעלה תחושות מיסתוריות, ולעתים כמעט מורבידיות, סידורם מחדש של המוטיבים השונים יוצר מעין עבר בדיוני אלטרנטיבי המבוסס על זהויות שאולות, ומעלה שאלות בנוגע לזיכרון אמתי ובדוי ואופני הַבְניָיָתֹו.
קטלב מעידה על עבודותיה:
"העבודה שלי מתחילה מתוך פעולה עמלנית המתחקה אחר עבודות יד עתיקות יומין. אני מתעניינת במתח שנוצר בין הפעולה האינטימית של עבודת היד – פעולה המעידה על עולם הולך ונעלם ומכילה בתוכה כמיהה נוסטלגית וזיכרונות עמומים; לבין פעולה חדשה אשר נגזרת מתוך הראשונה ואז משכפלת את עצמה שוב ושוב ובכך היא משקפת תהליכים טכנולוגיים עכשוויים אשר סודקים את רושם המתקתקות והרומנטיקה הנוצר במבט ראשון."
בחודש הבא תשתתף קטלב בתערוכה Magia Naturalis בגלריה 8P. אוצר: ד"ר יוחאי רוזן
האתר של נימה קטלב:
Nima Ktalav, Untitled, 2013
Nima Ktalav, Untitled, 2012
Nima Ktalav, Boom, 2012
Nima Ktalav, Mimicry, 2012
Nima Ktalav, Untitled, 2009
ביום שבת ה- 7.9.13 תפתח במוזיאון חיפה התערוכה: מן- המוכן. מאה שנה לרדי- מייד. בתערוכה יוצגו עבודות של 37 אמנים עכשוויים אשר פורסות טווח רחב של מחוות, התרסות והתגרויות ביחס למהלך של דושאן, ששינה את פני האמנות ואת אופן פעולתו של האמן בעולם.
אוצרת: רותי דירקטור.
מן הטקסט המלווה את התערוכה:
השנה 1913, המקום – פריז. מרסל דושאן היה אז בן 26. הוא לקח גלגל אופניים ושרפרף מטבח, חיבר אותם יחד באמצעות מזלג האופניים והציב אותם בסטודיו שלו. את המושג "רדי-מייד" טבע שנתיים מאוחר יותר, בהיותו בניו יורק. גלגל האופניים והשרפרף המקוריים אבדו, אך בתולדות האמנות שמור להם מקום של כבוד כרדי-מייד הראשון. בדיעבד, היה זה אחד המהלכים הנועזים והמהפכניים ביותר בתולדות האמנות המודרנית, והצעה שהשפעתה על התפתחות האמנות מאז ואילך הייתה מרחיקת לכת.
דושאן הראה לנו שכישוריו של אמן הם, בין השאר, ביכולתו להצביע על דבר-מה קיים, ולאו דווקא ביכולתו לייצר דבר-מה חדש. בחירתו של אמן בחפץ מן-המוכן (רדי-מייד), כפי שהראה דושאן, מעניקה לחפץ זה מובן וקיום חדשים בעולם. היש מהפכה גדולה מזו?
במלאת מאה שנה ל"גלגל אופניים" מתבקש לבחון מחדש את משמעותה של מורשת דושאן. האם קיימת היום אמנות שאיננה לקיחה, שאילה, ניכוס של חפצים מן-המוכן או הצבעה עליהם? האם אמנות המאה ה 21- יכולה להתנער מרודנותו של הרדי-מייד, ועם זאת, לחמוק מהגדרתה כחפץ ולפיכך כסחורה? ולמעשה – האם נותר היבט רדיקלי לשימוש בחפץ מן-המוכן, בעולם שבו החפצים הם לב ליבה של השיטה הקפיטליסטית?
ההזמנה לתערוכה
עידו אברמסון, Dromedary
עדי ברנדה, מייד אין צ'יינה, 2010
כבר שיתפתי אתכם בעבר על התהיות שלי לגבי מעמדו של הצילום היום. בעידן שבו לכל אחד יש מצלמה זמינה בכיס המכנסיים אשר מפיקה תמונות באיכות שרק הולכת ומשתפרת, קצת קשה להגדיר את המילה "צלם/ת". במה יתאפיין מקצוע הצילום? מה יהיה על צילומים "מקצועיים" ואיך ישמרו הזכויות שלהם, ובמיוחד ואיך תמשיך להתקיים ההפרדה שבין "עולם האמנות" הגבוה לנמוך (כביכול).
ובכן, היום ברצוני להציג את תוצאותיה של אחת מני תחרויות הצילום באייפון ושמה iPhone Photography Awards™ (IPPAWARDS) . התחרות מתקיימת מדי שנה החל משנת 2007 והיא מזמינה צלמים חובבים מסביב לעולם לשלוח אליה תמונות שצילמו באייפון שלהם. התוצאות לא פחות ממרהיבות, איכותיות מבחינה טכנית, מציגות שפה צילומית מושלמת, מעלות תכנים מעניינים ומעוררות השראה.
מה אם כן, מפריד בתמונות אלה לבין תמונות של צלמים "מקצועיים"?
קבלו ישירות למייל עדכונים על סיורים ותערוכות מומלצות
Powered by D.A.S for Business
