וולנטיינס דיי בפתח ואנחנו נתקפים במצב רוח רומנטי. או אולי ליתר דיוק – נאחזים ברומנטיקה בכדי לרכך מעט את המציאות הלא פשוטה שמסביב. לכבוד היום הזה אנחנו מציעים מסלול אמנות עצמאי שכיף לעשות בזוג (אבל האמת שגם בנפרד) לדייט קצת אחר באווירה יצירתית.
אנחנו מתמקדים בקריית המלאכה אהובתנו וסביבתה ומשלבים בין אמנות בגלריות לבין אמנות רחוב. הכניסה לכל המקומות חופשית.
אפשר לעשות את המסלול כמובן גם "מהסוף להתחלה", או באיזה סדר שתרצו למעשה
שיהיה יום (ואם אפשר ימים) של אהבה ויצירה.
שני ורנר וצוות Talking Art

ערבה אסף. מתוך תערוכה זוגית עם משי כהן בגלריה אלפרד

נתחיל מעט מחוץ לקריה עצמה בפינת הרחובות הפטיש והמנור למרגלות יצירתם המונומנטלית של הזוג המלכותי של אמנות הרחוב הישראלית – הלא הם ניצן מינץ ודדה האהובים. השורות החידתיות והעדינות של מינץ בשילוב עם צמד הציפורים היפהפה של דדה, מכניס אותנו למצב רוח רומנטי למרות הסביבה הקשוחה. "כל הגוף שמש. העור מצמיח אצבעות. אני מעבירה לך חשמל מפה לפה".

משם נמשיך לבית בנימיני – אחד ממרכזי האמנות והעיצוב החביבים עלינו בקריית המלאכה ובכלל – לשלישיית תערוכות שזהו ממש סוף השבוע האחרון לראות אותן.

בקומת הקרקע נמצא את תערוכתו של אודי צ'רקה – אמן וקרמיקאי מוערך – המשלב כאן בין פיסול בפורצלן לבין עבודה עם גלמים של תולעי המשי – התוצאה יחודית ונוגעת ללב. (אוצרת: שלומית באומן)
במדפיה של "הגלריה הקטנה" נמצא את פסלי הזכוכית היפים של רובין פנטופרו (אוצרות: רעות רבוח ושלי שביט) שצורתם מרמזת כלי קיבול, אך הן נוצרו ללא היכולת להכיל.
ובקומה השניה, מיצב הסאונד של אמי ספרד (אוצרת: ניצן שובל-אבירי) מתאים במיוחד לביקור זוגי, אפשר לשבת יחד על הספסל העגול ולהאזין לקולות הנשיים המספרים סיפור מתוך כדי הקרמיקה המיוחדים. לא לפספס עליה לגג עם תצפית ייחודית על הסביבה.
מידע נוסף

נמשיך אל תוך הקריה אל גלריה אלפרד, לתערוכתן הזוגית של ערבה אסף ומשי כהן – נימה (אוצרת: קמיע סמית). תערוכה עדינה עדינה של שתי אמניות צעירות שהן אשפיות המגע המינורי. העבודות המונוכרומטיות והשקטות עוסקות במוטיבים של לידה, התחדשות והתפרקות.
ערבה אסף מציגה כאן הדפסים בטכניקות מיוחדות ועבודות שאותן הרכיבה בחיבור חלקיקים זעירים זה לזה. משי כהן מגלפת בנייר עד דק והופכת אותו לאובייקט בפני עצמו – כזה שחדיר לאור מולו הוא מוצב. לצד הניירות המגולפים היא מציגה אובייקטים יצוקים מחומרים כמו אדמה, כסף ופליז. שם התערוכה ׳נימה׳ מרמז לדבר מה דק כחוט השערה ואכן התערוכה הזו "מנגנת" בצליל דק מן הדק. וזה יפהפה.
מידע נוסף

הבאה בתור היא גלריה אינדי, עם "יש מלשינה בשכונה" – תערוכת יחיד של דיוי בראל, אחד היוצרים הכי עדינים ומשעשעים שיש כאן. בראל מערבב דימוים אייקונים מאינצקלופדית תרבות יחד עם צילומי ארכיון של שיכונים ישראלים. הוא יוצר תמונת מצב בדיונית על ישראל של פעם, איפה הכל התחיל. מה שנקרא חלום ושברו. אבל אל תתעצבו, זו תערוכה לירית, יפה ומצחיקה. לא סתם אנחנו ממליצים עליה אפילו בולנטיינס. מידע נוסף

נקנח בעבודת הקיר הגדולה של אורן פישר "זה בידיים שלנו" שנמצאת ברחוב התנופה 7. העבודה נוצרה כחלק מפרויקט בינלאומי לכבוד 50 שנה לארגון גרינפיס. כמו תמיד, פישר משלב בין סגנון גרפי וכמעט נאיבי, הרבה הומור והרבה הרבה ציניות בכדי לדבר על הנושאים הבוערים ביותר. עם כל הכאב ביצירה שלו, תמיד אפשר למצוא בה גם פינה של אופטימיות.

מומלץ להצטייד בקפה בבית הקפה "הרשמי" של קריית המלאכה 'קופילאב' שמתמחה בקפה איכותי במיוחד ואווירה נעימה בחלל רחב ידיים בו אפשר לפתוח את היום, או לעשות הפסקה כאשר מתעייפות הרגליים…

וכמובן שאף דייט לא שלם בלי משהו לאכול – אה לה רמפה היא מסעדה נעימה וטעימה המשקיפה על אמנות הרחוב של הכניסה לקריית המלאכה. ניתן למצוא כאן אוכל צמחוני ואיכותי וללוות אותו ביין טוב. בעומק הקריה, בבניין של גלריות וסטודיות, נחבאת "למעלה" מסעדה מקסיקנית איכותית ושמחה. שני ספוטים מעולים לסיום הדייט ושיחה על מה שראיתם.

אז שיהיה באהבה!

אורן פישר "זה בידיים שלנו"