תומר ספיר מרגיש שהוא חי בתוך עבודה שלו, בין אסון שהיה לאסון שיהיה. המצב האפוקליפטי מטעין את היצירה, ובין לבין טיול עם הכלבה ושמירה על המרחב הביתי, הוא עובד על פרוייקט חדש.
ראיון וירטואלי עם אלעד רוזן
גליה פסטרנק כמעט ולא מגיעה לסטודיו בימים אלו של משבר הקורונה. אבל החלל הפיזי הפך לחלל רגשי ואינטימי. בביתה, בשגרת הילדים והבית היא עובדת על ספר חדש.
ראיון עם אלעד רוזן.
מרב שין בן אלון, בעקבות מיכל נאמן, 2014, דיו על נייר. צילום: יובל חי
בהמלצות השבוע כתבנו על אירועי "אוהבים אמנות. עושים אמנות" וציינו שהסדנאות הפתוחות הן הלב של האירוע. כמדי שנה, גם הפעם מתגלה השפע העצום והמדהים – כמאה וחמישים אמנים ואמניות פותחים את הסטודיו שלהם לקהל הרחב למשך סוף השבוע. אמרנו זאת פעמים רבות – אין תחליף לביקור סטודיו להבנה עמוקה של עבודתו של האמן. כל מה שמוצג משויף ומחושב בגלריה מתגלה במצבו הגולמי ביותר בסטודיו וזו באמת חוויה מיוחדת.
ברור שאין מצב לבקר בכל הסדנאות, ולכן בחרנו להתמקד בעשייה הנשית דווקא, ולפניכם בחירת הצוות שלנו לסדנאות שממש שוות ביקור בסופ"ש הקרוב.
אירוע הפייסבוק עם רשימת כל הסדנאות בקישור
הסדנאות פתוחות שישי שבת 10:00-14:00 אלא אם כן מצוין אחרת
רוצים לקבל את כל ההמלצות שלנו ישירות למייל? השאירו פרטים בקישור
קרולין לרסן, House Plants, הוצגו בגלריה גורדון 2
כבר הצהרתי על עצמי בעבר בתור חובבת סיכומים ולכן, גם עכשיו כששנת 2015 מסתיימת, פניתי אחורה להיזכר מה היה לנו השנה. אם כן, בשנה שחלפה עשינו יחד לא פחות מ-20 סיורי ״שישי קולטורה״ – סיורי אמנות הפתוחים לקהל הרחב. יצאנו יחד אל הגלריות הרבות הפזורות בתל אביב, לתחנה המרכזית החדשה, למלון מרינה (לאונרדו ארט), לסיורי אדריכלות ולביקורי סטודיו אצל אמנים. במקביל המשכתי עם עשרות הדרכות פרטיות וביניהן גם עם חברי משלחת איפא״ק מארה"ב שמסיירים אתי כל שנה, חברות ישראליות שונות, ותלמידים בבתי ספר ומכללות מכל הארץ.
בתחום הכתיבה, זו ללא ספק הייתה השנה הכי פורייה שלי אי פעם 51 (!) פוסטים התפרסמו בבלוג, וגם המשכתי לכתוב עבור ערב רב, והתחלתי לכתוב למגזין החיים הטובים. כיף גדול.
אבל אנחנו לא באמת רוצים לדבר עליי – אלא על האמנות שהמעולה שהיתה לנו בשנת 2015. כדי לא להלאות אתכם יותר מדי, החלטתי הפעם לבחור שלוש יצירות אמנות בודדות שעשו לי את זה השנה. כאלה שמעוררות מחשבה ורגש והשתאות – כיאה לאמנות טובה.
שתהיה לכולנו שנת 2016 נהדרת, וכמובן מלאה באמנות משובחת.
מה רב היה הצער על אובדנו של מנשה קדישמן שהלך לעולמו לפני מספר חודשים. קדישמן, חתן פרס ישראל, היה מהאמנים החשובים בתולדות האמנות הישראלית. אחד הקולות האמיצים בפיסול הישראלי, אשר פיתח סגנון אינטנסיבי, חודר ולא מתפשר, ושהעלה לשיח סוגיות פוליטיות חשובות ומכוננות בזמנן. קדישמן זכור כמובן גם כאמן שהביא לנו את דימוי הכבשה הבלתי נשכח שנכנס לקאנון האמנות הישראלית. אותה כבשה היא זו שמסמלת גם את הטרגיות בסיפורו של קדישמן, שכן בערוב ימיו הנפיק עשרות גרסאות שלה כנראה על מנת להמשיך להתפרנס, ובכל מקרה באופן כזה שהוריד מערכן ככלל. על התפר הזה שבין גדולה לזילות מסתמנת הקריירה של קדישמן, והיא סמל לדינמיקה של שוק האמנות הישראלי, למוקדי הכוח שמניעים אותה, ואולי אף לתרבות הישראלית בכלל. בימים אלה מוצגת ב"יריד המזרח" בנמל תל אביב תערוכת יחיד שלו, ומה חבל שהיא מדגישה דווקא את הצדדים המכוערים ב"כלכלת קדישמן" ולא עושה חסד לעבודותיו ולמורשת שלו.
אורלי מייברג, גלריה נגא לאמנות עכשווית
אם אתם מתעניינים בציור, אני ממליצה לכם לשוטט באזור שדרות רוטשילד, שם מוצגות בימים אלה ארבע תערוכות יחיד שמציגות פנים שונים ודומים בציור עכשווי
"מעולם לא ניסיתי זאת, ואיני יודע על אדם אחר שניסה זאת, אבל אני בטוח שזה יצליח. לא כל קרני האור נראות לעין אך כולן נתפסות על נייר הצילום. כך, באם נכניס מצלמה לחדר חשוך, קרני האור הללו ימלאו אותו (ולא יאירו כמובן). אם יהיו אנשים בחדר הם לא יראו זה את זה, אך אם נציב שם מצלמה ונכוון אותה אל אחד האנשים, היא תקלוט את הדיוקן שלו ותחשוף את מעשיו. עין המצלמה תראה את המקום שהעין האנושית לא תראה בו דבר מלבד חשיכה. הו אז, איזה גילוי יהיה לנו באפשרות לחשוף את מחשכי החדר על נייר הצילום". (וויליאם הנרי פוקס טלבוט, מתוך "העיפרון של הטבע", 1844-6. תרגום חופשי)
שוב משמש טלבוט – מחלוצי הצילום, כנקודת מוצא לעבודותיו של אורי גרשוני (המוצגות כעת בתערוכה "מלבד חשיכה, כלום" בגלריה שלוש בתל אביב). בתערוכתו הקודמת ("השמש של אתמול"), חזר גרשוני לאחוזתו של טלבוט באנגליה והתחקה אחר צעדיו וצילומיו הראשונים בעודו מסב את מצלמתו הדיגטלית למצלמת נקב בדומה לזו שטלבוט השתמש בה. הפעם, משתמש גרשוני בטקסט מתוך ספרו המכונן של טלבוט "העיפרון של הטבע" ומסבו לכותרת התערוכה, אך רב מזה הקשר בין השניים.
אז 2014 נגמרת ובהשראת פייסבוק וסיכומי השנה שהם הציעו החלטתי לחזור אחורה בזמן ולראות מה עשיתי השנה, או יותר נכון מה ראיתי. אין ספק שזאת הייתה שנה מוצלחת במיוחד. אוסף תערוכות מגוון ועשיר, הרבה אמנים חדשים שזכיתי להכיר, גלריות חדשות שנפתחו ועוד ועוד.
מתוך כל השלל הזה הסתמנו שלוש תערוכות של שלוש אמניות צעירות שעשו השנה קפיצת דרך משמעותית והציגו תערוכות שהקסימו ועניינו אותי במיוחד. מעניין לגלות שכולן עוסקות באופן בו נכתבת, משתמרת ומוצגת היסטוריה, ובתוך כך במיוחד ההיסטוריה הישראלית – על המיתוסים הנטועים בה ועל מפגשה עם האחר.
אלה הן שלוש האמניות שאני לבטח אמשיך לעקוב אחריהן גם בשנה הבאה:
כבכל יום חמישי גם היום נפתחות תערוכות והנה כמה המלצות בשבילכם:
"When X and Y" תערוכה זוגית של ליליאנה פרבר ומיכל אורגיל. אוצרת: טליה רז
גלריה אלפרד, סמטת שלוש 5, תל אביב
ליליאנה פרבר, אמנית ניו מדיה, תציג עבודת וידאו ועבודות מודפסות. בעבודת הוידאו משתמשת פרבר בז'אנר המסחרי של טריילרים לסרטי קולנוע. העבודה נוצרה באמצעות תוכנה שנבנתה במיוחד, המכווצת עשרות סרטים לתוך סרט יחיד, ומערבלת אותם לכדי יצירה כמעט מופשטת. בעבודת הצילום שלהאוספת פרבר עשרות צילומים שגולשים שונים משתפים ברשת, צילומים של עצמם וסביבתם. באמצעות תוכנה ייחודית, מעבדת את הצילומים לכדי קולאז' מפוקסל היוצר דימוי חדש.
קבלו ישירות למייל עדכונים על סיורים ותערוכות מומלצות
Powered by D.A.S for Business
