בעז נוי, אמן השנה שלי

כן, זאת הייתה שנה מוצלחת, רבת תהפוכות ורבת חידושים. כפי שייחלתי לעצמי בשנה הקודמת, זאת הייתה השנה של Talking Art. בה הוא הבשיל מפרוייקט נוסף בין שלל הדברים שעשיתי, לדבר המרכזי, לעוגן, למיזם שאני כל כך גאה בו, ובעיקר לשופר שבאמצעותו אני יכולה לעשות מה שאני הכי אוהבת – לדבר על אמנות, כל הזמן. בשנה האחרונה השקנו את ליין "ההרצאות עד הבית", את מועדון לקוחות ה-VIP, את הסיור בסדנאות החבויות של יפו, ובמוזיאון ישראל בירושלים, וכמובן את סדרת הסיורים בחו"ל כשהסיור המדהים לפריז היה הראשון שביניהם. פגשתי המון אמנים, אוצרים, חוקרים ויזמי אמנות חדשים, וכמובן אינספור שוחרי אמנות שהיה לי העונג לסייר איתם במהלך השנה האחרונה. השנה הזו נחתמת עם סימן לשנה הבאה, עם ארבע קבוצות שתצאנה אתנו לתכנית הסיורים השנתית ברחבי הארץ, עם סיור מאלף שצפוי לנו בפריז בנובמבר הקרוב ועם עוד המון תכניות שמתבשלות להן (סיור למוסקבה למשל…).
אז תודה לכם, אוהבי אמנות באשר תהיו – זה לא שווה כלום בלעדיכם. רגע לפני סיום, ובמיטב המסורת – להלן האמנות שעשתה לי את השנה.

להמשיך לקרוא ←

טקסט: שני ורנר

שמשייה אפורה סגורה ולצידה ילד עם בגד ים כחול, וגל גדול מתקרב אל החוף נוגע לא נוגע בנעץ השמשייה בחול. זוג צבאים רועה יחדיו באחו. מתקן שעשועים של גן יַלְדוּת – קשת שנתלים עליה הפוכים זה מול זה ומקישים כפיים. חדר כיתה עם לוח ירוק וגדול. ערמת ילדים על הדשא. פסליה (האם ניתן לקרוא לזה פסל?) של עדן בנט פתוחים לפרשנות, נוכל לראות בהם מה שנרצה, מה שנדמיין. תערוכת היחיד "ירח חדש" המוצגת כעת בגלריה הקיבוץ היא אסופה של הפסלים, המתפקדים כסצנות בודדות ולמראית עין קשה לזהות קשר נרטיבי ברור ביניהן. בכל זאת, הם מוגדרים יחד כ"מיצב תלוי חלל", אך אולי יש לקרוא לזה מיצב תלוי סביבה, או אפילו מיצב תלוי זיכרון?

להמשיך לקרוא ←