סיורי גלריות בליווי הדרכה יחשפו את סצנת האמנות התוססת של תל אביב – מגוונת בסגנונות, תכנים ושאיפות.
בסיורים נבקר בגלריות בעלות אופי שונה – מגלריות מובילות ועד לגלריות ניסיוניות, וממסחריות לבעלות אג'נדה חברתית. נראה תערוכות של אמנים מהארץ ומהעולם, העוסקים בתכנים שונים ופועלים באופנים מגוונים. נזכה לפגוש את האנשים המובילים בתחום: בעלי גלריות, אמנים ואוצרים, ואף נבקר בסדנאות האמנים שם נחשף לסביבת העבודה של האמן ונזכה לראות את תהליכי העבודה מרמת הרעיון ועד לביצוע.
סיורי הגלריות מתקיימים כל פעם במקום אחר, כי אנחנו רוצים לראות את התערוכות הכי טובות בעיר.
ארכיון הקטגוריה: אמנות עכשווית
כתיבת תגובה
שני אירועים מעניינים בסופ"ש הקרוב
השקת העונה השביעית של הסדרה ארט21
שישי 28.11.14 בשעה 14:30, סינמטק תל אביב, שפרינצק 2
ארט21 (Art in the Twenty-First Century) היא אחת הסדרות המעולות לכל מי שמתעניין באמנות עכשווית ורוצה להעמיק ולהעשיר את הידע שלו. כל פרק בסדרה נבנה סביב נושא מרכזי ומציג שלושה אמנים העוסקים בו בעבודותיהם. כעת מושקת העונה החדשה (שביעית) של הסדרה אשר תעסוק בארבעה נושאים מרכזיים: מחקר, בדיה, סודות ומורשת.
הקרנת הסרטים תיערך בסינמטק תל אביב כאשר לפני כל פרק אמנים ישראלים יתנו דברי מבוא וידברו על הנושאים המרכזיים בפרק דרך עבודתם שלהם.
תערוכות חדשות 20.11.14
כבכל יום חמישי גם היום נפתחות תערוכות והנה כמה המלצות בשבילכם:
"When X and Y" תערוכה זוגית של ליליאנה פרבר ומיכל אורגיל. אוצרת: טליה רז
גלריה אלפרד, סמטת שלוש 5, תל אביב
ליליאנה פרבר, אמנית ניו מדיה, תציג עבודת וידאו ועבודות מודפסות. בעבודת הוידאו משתמשת פרבר בז'אנר המסחרי של טריילרים לסרטי קולנוע. העבודה נוצרה באמצעות תוכנה שנבנתה במיוחד, המכווצת עשרות סרטים לתוך סרט יחיד, ומערבלת אותם לכדי יצירה כמעט מופשטת. בעבודת הצילום שלהאוספת פרבר עשרות צילומים שגולשים שונים משתפים ברשת, צילומים של עצמם וסביבתם. באמצעות תוכנה ייחודית, מעבדת את הצילומים לכדי קולאז' מפוקסל היוצר דימוי חדש.
מדור חדש באתר: המלצות לסיור גלריות
אריק לוי, רכיבים פרימיטיביים
גלריה אלון שגב, עד 25.12.14
אריק לוי הוא אחד המעצבים התעשייתיים הבולטים היום בעולם, ובשנים האחרונות החליט "לחצות את הקו" ולהשתלב בעולם האמנות. "רכיבים פרימיטיביים" הינה תערוכת היחיד השלישית שלו בגלריה אלון שגב והיא ממשיכה את העיסוק שלו בתופעות טבע ובמפגש שלהן עם האדם העכשווי. התערוכה מורכבת מפסלים עשויי ברונזה מבריקה ועץ הבנויים מאלמנטים דמויי אבן (מוטיב שמגיע משפת העיצוב של לוי) הניצבים זה על גבי זה באופן המשלב גסות אורגנית ומלאכת מחשבת עדינה המסתמנת בתחושה כי הם מטים לפול. לצדם עבודות קיר עשויות בחומרים דומים. אוסף לוחות דמויי יהלום מגובבים זה על זה כמו דוגמאות בחנות שטיחים ולב עשוי חוט תיל מוזהב ופתייני.
לוי טוען כי יש בתערוכה חיפוש אחר "המרכיב הבסיסי ביותר", זה של העולם שלנו וזה של נפש האדם. כוונתו ליצור עימות בין תת מודע בלתי נשלט ובין איזון אינטלקטואלי. כמו שהטבע פוגש את האדם והמכונה שלו, כך נפגשים בתערוכה אלמנטים בסיסיים העוברים אדפטציה אל עולם דיגיטלי מהוקצע, ואנו הצופים אמורים לפענח את המפגש הזה ולסווגו לתבניות מוכרות. תחושה זו מתגלמת היטב אל מול שלושה לוחות פלדה מלוטשת ומבריקה שלוי ירה עליה במטווח כך שהיא מחוררת על ידי הקליעים. כשניצבים מולם אנו משתקפים בהם וכמו מתאחדים עם הדימוי, גופנו מחורר, פצוע. פרויד היה קורא לזה "האל-ביתי", דימוי שהוא מוכר וזר בו זמנית, שמצמרר אותנו לרגע, עד אשר אנו מעבדים באמת במה אנו מסתכלים.
בשורה התחתונה: תערוכה מרהיבה ביופייה. על אף כי הרעיונות מעט רופפים, בהחלט שווה ביקור.
גופי במערב וליבי בהודו, עדיין
אני לא יודעת אם שמתם לב אבל נעדרתי מהבלוג ומפעילות בכלל בחודש האחרון. למעשה חזרתי לפני כמה ימים מביקור בהודו. אחרי תקופה טעונה מאוד מבחינה רגשית ידעתי שהדבר היחיד שיאושש אותי יהיה חזרה אל הודו, מושא געגועיי ואהבתי. זה אולי יישמע כקלישאה אבל יש משהו במקום הזה, בחדוות האנשים, בסתירות הפנימיות הקיצוניות כל כך – בין עוני ועושר, בין שקט לרעש, מהיר ואטי, בין מזרח למערב, וכמובן בדת ובתרבות המיוחדות שאי אפשר שלא התרשם מהן. יש משהו במקום הזה שפותח לי את הנשמה, מרטיט אותה, מערבל אותה, אבל בסוף גם עושה בה שקט.
מה בתחפושת?
אני אוהבת את סינדי שרמן, תמיד אהבתי. אולי זאת קלישאה לדבר עליה דווקא היום, בפורים ובכל זאת, נדמה שאין מתאימה ממנה ליום הזה. שרמן, אמנית התחפושות הקדישה את הקריירה שלה לבחינה של סטראוטיפים נשיים על ידי כך שהיא מגלמת בצילומיה דמויות נשיות מגוונות. בכל פעם היא מאמצת דמות אחרת בעודה מתמחה ומשתכללת בתלבושות, תפאורה, איפור והצגה. העבודות שלה הגדירו אופני צפייה חדשים באופן בו נשים מגולמות במדיה ובאמנות, הן העלו שאלות נוקבות בהקשר זה ועל כן נקשרו מן הסתם בשיח הפמיניסטי.
נתקלתי בוידאו מוקדם שלה במקרה ומצאתי שהוא מרתק ורלוונטי גם היום. שאלת הנשיות בראי האופנה עודנה אקטואלית. במיוחד בימים כמו פורים, שאנו רואים נערות מתבגרות ואף ילדות צעירות מתלבשות באופן סקסי (שלא לומר סקסיסטי). האם להיות יפה אומר לחשוף את גופך? האם היופי הנשקף לעינינו מהפרסומות הוא עדיין משהו לשאוף אליו? ומה זה בכלל יופי אידאלי?
כשהמחשבות האלה מלוות אותי, אלך להתכונן לחגיגות הפורים שלי. מי ייתן ונמצא את הדרך להיות יפות, לא משנה איך אנחנו נראות. חג שמח לכם!
ההיסטוריה, לא קמה לתחיה
Tzibi Geva
לפני כמה שבועות פרסמתי פוסט על תערוכתה של נבט יצחק במוזיאון האיסלאם בירושלים. בתערוכה, נעשה שילוב בין עבודותיה העכשוויות של יצחק לבין המוצגים ההיסטוריים שבמוזיאון. על אף הצעד הלא שגרתי, מצאתי שהחיבור בין הדברים מעניין ומושכל ומוסיף נדבכים חדשים של משמעויות לשני הפנים של החיבור הזה. היום לעומת זאת, נתקלתי בניסיון דומה ומוצלח פחות.
אלכס שוודר מעיף את הגג!
ביום שישי הקרוב, 14.2.14 תפתח תערוכת יחיד של האמן אלכס שוודר "קיר לקיר, רצפה לתקרה" בגלריה לאדריכלות במוזיאון תל אביב.
למי מכם שלא יודע, אני עובדת במוזיאון ולאחרונה התחלתי גם לנהל את דף הפייסבוק שלו. בדרך כלל אנינמנעת מלכתוב על תערוכות שמוצגות שם כדי שלא אראה משוחדת מדי, אבל השבוע יצא לי לראיין את אלכס שוודר לקראת הפתיחה והרצאה שהוא יעביר באותו היום. היה לי כל כך נעים ומעניין שלא יכולתי להתאפק והחלטתי לשתף אתכם בראיון עמו.
קסם!
לנו התל אביבים לפעמים נדמה שמסביב לגבולות העיר יש מדבר, ומעטות הסיבות שיגרמו לנו לצאת אל מחוץ למחוזותינו. אבל, יש דברים שמקדשים את פריצת הבועה ואין שמחה ממני על ההמלצה שקבלתי לנדוד אל ירושלים ולראות את תערוכת הפלא "אוריינט אקספרס" של האמנית נבט יצחק במוזיאון האסלאם בירושלים.
שאריות ההיסטוריה
זה די נדיר, אבל לפעמים קורה שנוצר דיאלוג מעניין בין שתי תערוכות שמוצגות במקביל בגלריות שונות. כמובן, שהגלריות לא מתכננות את זה וסביר להניח שגם לא האמנים, ובכל זאת, אנחנו אנשי האמנות ושוחריה יכולים לאתגר את עצמנו במציאת קשרים כאלה, וכך אכן עשיתי בסיור שלי ביום שישי האחרון. ביקרנו בכמה גלריות וביניהן בשתי תערוכות יחיד, האחת של איתן בן משה (שכבר כתבתי עליו כאן) בגלריה אלון שגב, והשנייה של האמנית נעמה ערד, המוצגת בגלריה זומר.