ארכיון פוסטים מאת: שני ורנר‏

להלי פרילינג, מתוך תערוכת יחידה במוזיאון פתח תקווה

דומה ושונה. המלצות הסופ"ש 20-22.6

כתיבת תגובה

כמו טביעות אצבע, גם השפה האמנותית של שני אמנים היא אף פעם לא בדיוק זהה. גם אם שני האמנים עוסקים באותם נושאים ומביטים דרך משקפיים דומים על העולם, התוצאה תמיד תהיה שונה ולו במעט. תערוכות השבוע בוחנות את נקודות ההשקה האלה וחושפות אותם כמקומות בהם קסם מיוחד מתרחש.
במוזיאון פתח תקווה מחזור תערוכות חדש ומסקרן; גלריה נולובז חונכת חלל חדש בקריית המלאכה עם תערוכה זוגית שמסתבכת בסבך; במוזיאון בית ראובן אמן ותיק ומוערך משתף פעולה עם אביו כדי לחשוף הקשרים סמויים. ובפינת הבונוס – גלריה בארי מארחת פריוויו של אמני ואמניות החממה של צבע טרי.

שיהיה סופ"ש קריר ושקט,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

צדוק בן דוד, מתוך תערוכה זוגית עם משה בן דוד במוזיאון בית ראובן, תל אביב

צדוק בן דוד, מתוך תערוכה זוגית עם משה בן דוד במוזיאון בית ראובן, תל אביב

מחזור תערוכות חדש במוזיאון פתח תקווה
לכבוד הקיץ שהגיע ייפתח במוזיאון פתח תקווה מחזור תערוכות חדש של כמה אמנים ואמניות מעולים ששוברים את תפיסת הקיץ המנומנם בדרך כלל. את עינינו תפסו במיוחד שתי תערוכות.
תערוכת יחיד של האמן הותיק והמשובח צבי טולקובסקי, היא תמיד סיבה למסיבה, בודאי תערוכת יחיד מקיפה במוזיאון. יצירתו של טולקובסקי מתפתחת כבר יותר מחמישים שנה, אבל נראית רעננה ורלבנטית כמו של אמן צעיר ובועט. בכל זאת שלא כמו רוב האמנים הצעירים, טולקובסקי מגיע עם מעמקים של ידע, הקשרים ויכולות טכניות שכבר אינן שגורות כל כך, כמו יצירת נייר בעבודת יד וטיפול מסורתי במצע הציורי – הנושאים לעומת זאת שובבים וחצופים ומתכתבים עם תרבות פופולרית, קומיקס והיסטוריה של האמנות והכל מתובל בהומור מקברי וחסר מעצורים. אוצרת: אירנה גורדון.
מבחינה דורית, להלי פרילינג היתה יכולה להיות נכדה של צבי טולקובסקי, אך נראה שהם חולקים עניין דומה בנקודות ההשקה שבין התרבות הפופולרית הנוצצת לבין מחוזות אפלוליים יותר של מוות ואימה. גם פרילינג עושה שימוש וירטואוזי בחומרים בלתי שגרתיים ויוצרת פסלים היפר ריאליסטיים של ספק גופות, ספק נערים ישנים שכבר הפכו למזוהים עמה. בתערוכה הנוכחית היא מזמינה אותנו לסוג של "מסיבת אבל" שנותנת למוות עטיפה נוצצת ופתיינית. אוצר: דוד פרנקל

באותו יום יפתחו במוזיאון גם תערוכות יחיד של דורון וולף, מור אפגין ומיכל שכנאי ותערוכת צילום קבוצתית המגיבה לאירועי שבעה באוקטובר שאוצרות אירנה גורדון, דנה אריאלי
אירוע פתיחה: יום שישי, 21.6, 11:00, מוזיאון פתח תקווה, רחוב ארלוזורוב 30, פתח תקווה
פרטים נוספים באתר המוזיאון

'שא רגלך מדוושת הגז: הפרפר חוצה את הכביש', תערוכה זוגית של נעמי מנדל והילה שפיצר. אוצרת: ורד נחמני
כבר מזמן לא היה לנו מתחרה כל כך חזק במשחק החביב עלינו – "שם התערוכה הכי מדליק של השנה" אבל עם שם כמו 'שא רגלך מדוושת הגז: הפרפר חוצה את הכביש', תערוכתן של נעמי מנדל והילה שפיצר מתברגת הישר לטופ. בעקבות פגישה מקרית, גילו שתי האמניות המעולות האלו כי שתיהן מביטות כבר תקופה ארוכה בסבך צמחיה ומציירות אותו, כל אחת בסגנונה המיוחד. השפות הציוריות של שפיצר ומנדל דומות ושונות. שפיצר עושה שימוש מתוחכם בצבעי פסטל כדי להגיע לרב שכבתיות שנותנת אשליה של עומק לצד צבע עז וזרחני ואילו ציורי הגואש של מנדל יוצרים אווירה כמעט קלסטרופובית ומזמינים אותנו להסתבך איתה בסבך. אפשר כמובן גם לראות את העיסוק של השתיים בסבך כמטאפורה על מצבנו הנוכחי בה נראה שאנחנו רק מסתבכים והולכים. וכך, תערוכה העוסקת בצמחיה בעלת שם הלקוח משיר של משוררת פינית מקבלת משמעויות פוליטיות אקטואליות. התערוכה משיקה את החלל החדש של גלריה נולובז בקריית המלאכה, במה שנראה כמו הגל הסופי של התרכזות כל הגלריות בעיר במתחם האהוב. בהצלחה!
אירוע פתיחה: יום חמישי 20.6, 20:00, גלריה נולובז, שביל המרץ 3 קומה 3, תל אביב
אירוע פייסבוק

'זיכרון גנטי', תערוכה זוגית של משה בן דוד וצדוק בן דוד. אוצרת: יעל גילעת
צדוק בן דוד הוא אמן ותיק ומוערך עם שפה אמנותית ייחודית ומובחנת – הוא יוצר מערכים גדולי מימדים ומרשימים של דימויים העשויים מחיתוכי מתכת מדויקים וריאליסטיים. כאשר מסתכלים מקרוב על האובייקטים העדינים העשויים מתכת עולה לראש המילה צורפות כי הם ממש נדמים לתכשיטים. בתערוכה חדשה במוזיאון בית ראובן נחשף כי למעשה מדובר פה במקרה של "התפוח לא נופל רחוק מהעץ" התערוכה מאחדת בין עבודותיהם של צדוק בן דוד ואביו משה – צורף העובד בשיטות ידניות ומסורתיות. החיבור הזה בין הבן שנמצא בחזית של האמנות העכשווית ומשתמש בשיטות טכנולוגיות מתקדמות כמו חיתוך לייזר ומיצבי וידאו עם התכשיטים המסורתיים שיצר אביו, נותן פרספקטיבה חדשה על היצירה של שניהם ואומר משהו יפה על הדרכים העדינות ופעמים רבות סמויות מן העין שהמקום ממנו הגענו משפיע על הדרך בה אנחנו רואים את העולם ויוצרים בתוכו. מרגש.
התערוכה תוצג החל מיום רביעי, 19.6, מוזיאון בית ראובן, רחוב ביאליק ,14 תל אביב
פרטים נוספים באתר המוזיאון

פינת הבונוס – פריוויו צבע טרי בגלריה בארי
יריד צבע טרי חוזר ולפי מיטב המסורת נערכת חשיפה מיוחדת לאמני ואמניות "החממה" בראשית דרכם. מחמם את הלב שהשנה תתארח תערוכת הפריוויו בחלל החדש והיפה של גלריה בארי בתל אביב. היריד הותיק מפנה כאן זרקור כפול – על אמנים ואמניות מבטיחים וגם על המפעל היפה והמרגש שהוא גלריה בארי המתחדשת. העבודות גם יוצעו למכירה במחיר אחיד ומיוחד כך שגם תוכלו להתחדש ביצירה מקורית ולתמוך באמנות. זריקת אופטימיות נחוצה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 20.6, 19:30, גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9, קומה 1, תל אביב
שימו לב – התערוכה פתוחה לסוף שבוע אחד בלבד – שעות הפתיחה: חמישי 19:30-23:00, שישי ושבת 10:00-18:00

הילה שפיצר, מתוך תערוכה זוגית עם נעמי מנדל בגלריה נולובז, תל אביב

הילה שפיצר, מתוך תערוכה זוגית עם נעמי מנדל בגלריה נולובז, תל אביב

עוד ממשיכות. המלצות הסופ"ש 13-15.6

כתיבת תגובה

אנחנו ממשיכים לנצל את תרדמת הקיץ היחסית של עולם האמנות כדי לתת במה לכמה תערוכות שלא נכנסו להמלצות ברגע שנפתחו. הבמה שיש לנו כאן ותיקה אך צנועת מימדים, לכן נעים שאפשר להרחיב את המבט ולתת מקום לעוד אמניות ואמנים. קחו לעצמכם עוד סופ"ש להשלמת פערים אמנותיים במקבץ של תערוכות מוצלחות ומגוונות.
בבית בנימיני תערוכה שלוקחת חומרים מהמטבח והופכת אותם לאמנות יפהפיה ופמיניסטית; בקוביה בירושלים שתי אמניות משני דורות שונים בתכלית נפגשות במדיום יצירתי אחד; עוד בירושלים, בבית האמנים תערוכה שמביטה אל שורשי הרוע האנושי. ובפינת הבונוס שלנו – שיח גלריה בתערוכתם של הצמד נוי ותמיר.
שיהיה סופ"ש קריר ושקט,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

זיוה בן ערב רבינוביץ, מתוך תערוכת יחידה בבית בנימיני, תל אביב

'אורזבצל', תערוכת יחידה של זיוה בן ערב רבינוביץ. אוצרת: טלי תמיר
קליפות בצל, תיונים, קינואה – לא נשמע בדיוק כמו החומרים שמהן מורכבות יצירות אמנות – אולי שאריות של ארוחת ערב. אלה בדיוק החומרים שמהן יוצרת זיוה בן ערב רבינוביץ את עבודותיה והן הכי רחוקות שיכול להיות משולחן האוכל. בעבודה עמלנית, עדינות מפעימה וסבלנות שנראית כמעט בלתי אנושית, טווה בן ערב רבינוביץ אובייקטים כמעט חסרי משקל ומרהיבים ביופיים. נדמה שהעבודות האלה והחומרים מהם הן עשויות הם התשובה הניצחת לקריאה המקוממת – "אישה למטבח" – בן ערב רבינוביץ אכן נכנסת למטבח, אך לא עושה זאת כדי להשתעבד לחזון פטריארכלי מיושן, אלא כדי להוציא ממנו חומרים לאמנות יפה ומרגשת. החיבה ארוכת השנים שלנו לבית בנימיני היא לא סוד והרבה ממנה מגיע מהגישה הלא שגרתית הזו לטיפול בחומר.
בבית בנימיני מוצגת גם תערוכת יחידה של זינב גריביע. אוצרות: רעות רבוח ושלי שביט
התערוכה מוצגת עד 20.7 בבית בנימיני, העמל 17, תל אביב
שעות פתיחה: ימים שני עד חמישי: 11:00-19:00, ימים שישי וראשון: 10:00-14:00, שבת: 11:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'חלום והקיץ', תערוכה זוגית של רחל קיני ומיוריאל בנטוויץ מושנזון. אוצרת: עינב זיו אילון‎
בשנת 1981 נפטרה מיוריאל בנטוויץ מושנזון שנולדה כמעט 100 שנים קודם לכן ועסקה באמנות עד סוף ימיה. באותה שנה ממש נולדה האמנית רחל קיני. בין השתיים כמובן שלא היה שום קשר, מלבד העובדה ששתיהן אמניות שפעלו ופועלות בירושלים ועיסוקן בצבעי אקוורל. ההקשרים האלה הופכים את החיבור ביניהן מצד אחד לקונקרטי מאוד – יחסן של אמניות מדורות שונים למדיום האקוורל – אך באותו הזמן יש כאן משהו כמעט מיסטי. האם האוצרת מנסה לטעון לסוג של גלגול נשמות ולו אמנותי? כפי שאפשר לצפות, מגיעות שתי האמניות לצבעי מים ממקומות שונים למדי. בנטוויץ מושנזון שהחלה לצייר בראשית המאה שעברה מתחברת לצדדים העדינים והכמעט חלומיים של האקוורל כדי לתאר את ארץ ישראל כגן עדן אוטופי. קיני מגיעה בתקופה וגישה אחרות לגמרי ומסרבת להכנע לסנטימנטליות ועדינות יתר. קיני אף עושה סוג של "רמיקס" לעבודותיה של בנטוויץ מושנזון ומכניסה אלמנטים מהן לתוך עבודותיה שלה כדי להראות אולי את החלום ושברו, או אולי תרדמה ויקיצה. חיבור מעניין שמביא למבט חדש על שני הדורות.

ביום חמישי 13.6, 20:00, יתקיים בתערוכה שיח גלריה בתערוכה בהנחיית ניר עמית – מנהל הישיבה החילונית בירושלים, בהשתתפות האמנית רחל קיני והאוצרת עינב זיו אילון.
התערוכה מוצגת עד 4.7 בקוביה, רחוב יהושע ייבין 13, ירושלים
שעות פתיחה: ימים א׳-ה׳: 9:00-17:00, ימי ו׳: בתיאום מראש
פרטים נוספים באתר התערוכה

'שורש רע', תערוכה קבוצתית. אוצרת: סאלי הפטל נוה
בימים של אחרי שבעה באוקטובר, שמה של התערוכה 'שורש רע' מצמרר במיוחד. למדנו הרבה על טבעו של הרוע האנושי באותה שבת ארורה ובימים, השבועות והחודשים שאחריה. כדי להגן על עצמנו, רבים מאיתנו בוחרים פעמים רבות באסקפיזם – מנסים לשכוח שבני אדם מסוגלים למעשים מחרידים ולאובדן של אמפתיה אנושית בסיסית. בתערוכה בבית האמנים בירושלים מבקשת האוצרת סאלי הפטל נוה דווקא להישיר מבט אל הרוע ולנסות לחלץ מתוכו תובנות על טבע האדם – האם ככתוב במקורות "יצר לב האדם רע מנעוריו" – כלומר כולנו נולדים רעים ועלינו להתגבר על עצמנו ולתקן? או שמא כטענתו של הפילוסוף הפילוסוף ז'אן ז'אק רוסו, האדם נולד טוב והחברה היא זו שמשחיתה אותו? האמת העגומה היא שהעבודה על התערוכה החלה הרבה לפני השבעה באוקטובר וכבר אז היה מספיק רוע בעולם. אולי דווקא מבט ישיר אל הרוע הוא מה שיעזור למגר אותו?

בהשתתפות: רועי כהן, דניאל קאפ, ירון אתר, אנה ווילד, ליהי ניידיץ, אורי וויינשטיין, רון אסולין, רגב עמרני, לי נבו, עידו גורדון, איתמר שטמלר, יהונתן רון
התערוכה מוצגת עד 3.8, בבית האמנים ירושלים, רחוב שמואל הנגיד 12, ירושלים.
שעות פתיחה:  שני-חמישי 18:00-10:00; שבת 14:00-11:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

פינת הבונוס –

שיח גלריה בתערוכה של נוי ותמיר 'בפרקים הקודמים' בגלריה רוזנפלד. אוצרת: מיה פרנקל טנא
תערוכתם של צמד האמנים נוי ותמיר בגלריה רוזנפלד היא אישית מאוד באותה מידה שהיא גם ביזארית ומשונה. בשיחה הגלריה בשבת הקרובה ידברו הצמד באמנות ובחיים על עשיית אמנות כזוג, על אמנות שמגיעה מחוויות אישיות ועל איך החוויות הללו השפיעו על תפיסת עולמם האמנותית. בטוח יהיה מעניין.
יום שבת, 15.6, 12:00, גלריה רוזנפלד, רחוב המפעל 1, תל אביב
פרטים נוספים באיוונט

רועי כהן, מתוך תערוכה קבוצתית בבית האמנים בירושלים. צילום: דניאל חנוך

מתוך פרוייקט חפץ מעבר. צילום שונית פלקו זריצקי

להמיר כאב ליופי. המלצות הסופ"ש 6-8.6

כתיבת תגובה

מאז השבעה באוקטובר ידענו כל כך הרבה כאב. בעת כתיבת שורות אלו אנחנו מתבשרים על מותם של עוד חטופים בשבי החמאס. ביניהם חיים פרי שהקים והפעיל גלריה ומרכז אמנות במבנה היסטורי בשדות של ניר עוז – אקט כל כך מלא השראה ותקווה שהסתיים בצורה אכזרית כל כך. בתוך כל הכאב הבלתי נסבל הזה, חייבים למצוא גם יופי כדי להמשיך. תערוכות השבוע מנסות כולן להתמיר כאב לאמונה ויופי – ואנחנו איתן.
בגלריה אינדי משיקים חלל חדש ומביטים השמימה; במוזיאון יפו יעל סלומה מחפשת תקווה במוזיקה; פרויקט מרגש מחדש חפצים בעלי משמעות שנהרסו בשבעה באוקטובר ובפינת הבונוס – מיצב סאונד מסקרן בירושלים.

שיהיה סופ"ש של יופי מתוך הכאב,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

אילן כרמי, מתוך תערוכת יחיד בגלריה אינדי, תל אביב

אילן כרמי, מתוך תערוכת יחיד בגלריה אינדי, תל אביב

'בראשית ברא', תערוכת יחיד של אילן כרמי. ליווי אוצרותי: ג׳ניפר בלוך
ישנו גרפיטי נפוץ המתנוסס על קירות תל אביב בשנים האחרונות ושואל "הסתכלת היום לשמים?" זוהי קריאה להתעלות מעל היום יום הכאוטי והמשתנה אל משהו שמעבר – עקבי, בלתי תלוי, נצחי. מי שמביט בכל יום אל השמים מבעד לעדשת המצלמה הוא אילן כרמי, שתערוכת היחיד שלו תשיק את החלל החדש של גלריית הצילום אינדי בקריית המלאכה. במהלך השנים האחרונות מצלם כרמי את השמים כל יום, אם מהקרקע ואם ממטוס, אם בשקיעה ואם בזריחה, עננים ושמים צלולים, חורף וקיץ. אל התמונות הפסטורליות האלה מצרף כרמי כותרת מאירועי היום. כך הופכים השמים הניטרליים והמנותקים לסוג של יומן לאירועים המתרחשים תחתם. כשמסתכלים על עננים לבנים יחד עם המשפט "הרוצחים חוסלו" או שמים אדומים בצירוף "מבחן בג"צ" נטענים אירועי היומיום משמעות מיתית מיוחדת. ואולי בעצם השמים דווקא שופטים אותנו על "השטויות" שבהן אנחנו מתעסקים פה למטה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 6.6, 20:00, גלריה אינדי, התנופה 6 (המפעל 5), קומה 4, תל אביב
אירוע פייסבוק

'הרועה', תערוכת יחידה של יעל סלומה. אוצר: יואב וינפלד; ייעוץ אמנותי: הדסה כהן
איך שומרים על אמונה בזמנים קשים? זו שאלה שהפכה לאקוטית במיוחד בימים אלה. זו גם השאלה שעומדת בבסיסה של תערוכתה של יעל סלומה במוזיאון יפו. בתערוכה מביטה סלומה אל מקום בלתי צפוי בחיפושה אחר האמונה – המוזיקה הפופולרית. ואולי זה לא כל כך בלתי צפוי. בעידן העכשווי, מחליפה פעמים רבות המוזיקה את התפילה ומשמשת ככלי לחיבור בלתי אמצעי ואינטימי עם אלוהים, הבריאה, או הרוח. בתערוכה מוצב מיצב וידאו שאפתני בן שישה ערוצים שמציגים קטעים משירים ו-וידאו קליפים בהם מופיעים פסוקים מ-מ"מזמור לדוד" מספר תהילים. בעבודת וידאו נוספת מנסה מוזיקאי במשך שש שעות להלחין מחדש ולשיר את המזמור האיקוני בסגנונות מוזיקליים שונים. החזרתיות בשתי העבודות עושה תפקיד כפול – היא מנתקת את הפסוקים מהקשרם הרוחני אך בה בעת יוצקת לתוכם משמעות חדשה של רוחניות עכשווית

אירוע פתיחה: יום שישי 7.6, 12:00, מוזיאון יפו, טיילת מפרץ שלמה 10, יפו העתיקה
אירוע פייסבוק

'חפץ מעבר', תערוכה ופרויקט שיקום. אוצרת: מיכל קרסני
כשחושבים על השבעה באוקטובר, מייד חושבים על האובדן המחריד והבלתי נתפס של חיי אדם, הרס של קהילות שלמות וכמובן גורלם שובר הלב של החטופים. בתוך כל האובדנים הגדולים והכבדים האלה, חפצים ורהיטים שנהרסו ונשרפו נחשבים לנזק אגבי ומשני לעומת כל השאר. אבל החפצים שאנחנו אוספים סביבנו במהלך השנים והדורות הם מה שמרכיב ובונה את חיינו, את הזכרונות, את הקשר שלנו עם הבית והמשפחה. פרויקט 'חפץ מעבר' מחבר בין מעצבים ואנשי קראפט לתושבי העוטף בכדי לשפץ ולשחזר חפצים ורהיטים שניזוקו במתקפה. במקרים בהם החפץ ניזוק מעבר לתיקון, יוצרים ממנו המעצבים חפץ חדש שמכיל בתוכו את זכרונו של הישן. בתור אנשים של אמנות ועיצוב, יש ביוזמה הזו משהו שנכנס לנו עמוק בלב ומוכיח את מה שאנחנו מרגישים מזמן – אמנות ועיצוב הם לא רק חלק מהחיים – הם בעצמם החיים.
פתיחה שקטה: יום רביעי, 5.6, בין השעות 18:30-20:00 גלריה ADA בעזריאלי שרונה, דרך בגין 121, קומה 2, תל אביב. התערוכה תוצג כחודש.
שעות פתיחה א'-ה' 10:00-18:00, יום ו' 10:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

פינת הבונוס 
'Cisterns of Mercy', מיצב סאונד של זוהר שפיר. אוצר: אמיר בולצמן
המוזיקאית זוהר שפיר (הידועה בסצינה האלטרנטיבית בשם הבמה Nico Teen) מציגה בגלריית הסאונד הירושלמית 'בית התה' יצירה קולית שהיא תוצר של שנים של חיפוש מוזיקלי בלתי מתפשר. המקהלה ביצירתה של שפיר משתמשת באלמנטים וקונבנציות של תרבות הפופ, אך משבשת אותם במתכוון כדי ליצור משהו חדש ואחר. לדבריה של שפיר, ״ההיגיון אִכזב שוב ולכן נפנה לו עורף ונצעד עמוק יותר לעולם פנימה״. ואכן, השהיה במבנה היפה והמיוחד של 'בית התה', שהפך לגלריה ייעודית לעבודות סאונד בחצר בית הנסן, היא חוויה חלומית, מדיטטיבית ומיוחדת.
העבודה תוצג עד 30.7 בבית התה – גלריית סאונד בבית הנסן, גדליהו אלון 14, ירושלים
שעות פתיחה: ב׳–ה׳: 10:00–22:00, ו׳: 10:00–14:00
ביום חמישי, 6.6, 19:30, יערך במקום שיח עם האמנית והאוצר על תהליך העבודה, והאזנה משותפת לעבודה.
פרטים נוספים באתר המיצב

יעל סלומה, מתוך תערוכת יחידה במוזיאון יפו

יעל סלומה, מתוך תערוכת יחידה במוזיאון יפו

תערוכות ממשיכות. המלצות הסופ"ש 30.5-1.6

כתיבת תגובה

לא ברור למה יש סופי שבוע שבהם יש עשר פתיחות וסופי שבוע אחרים שצריך לחפש מתחת לבלטות פתיחה אחת – לאלוהי הגלריות פתרונים. העובדה היא שיש סופי שבוע חלשים יותר והשבוע הוא אחד כזה. אבל לא נורא, זו הזדמנות מצויינת לחזור לכמה תערוכות מצויינות שפשוט לא הצליחו להיכנס בסופי השבוע העמוסים שעברו. קחו לכם סוף שבוע רגוע להשלמת פערים.

בגלריה ברוורמן מכוון אסף הינדן את הזרקור דווקא אל עבר הצופים; בגלריה שלוש מציג שי עיד אלוני איקונות פרימיטיביות-עכשוויות; במוזיאון תל אביב תערוכה שקוראת לנו להתחבר לטבע. מהצד שלנו – שני סיורי סוף אביב חביבים – בעקבות הביקוש פתחנו מועד נוסף לסיור שלנו בפארק המסילה וגם הסיור ברמה"ש חוזר.

שיהיה סוף שבוע של השלמת פערים,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

שי עיד אלוני, מתוך תערוכת יחיד בגלריה שלוש, תל אביב

'Figure of Work', תערוכת יחיד של אסף הינדן
כשאנחנו חושבים על תערוכה אנחנו חושבים על עבודת האמנות, על האמן או האמנית שיצרו אותם, לפעמים על חלל התצוגה, אבל לעיתים נדירות אנחנו חושבים על הצופים. אבל, אם חושבים על זה, הרי שבלי העיניים הצופות, אין משמעות לאמנות המוצגת. לאורך ההיסטוריה של האמנות המודרנית עסקו כמה אמנים בשאלה מיהו הצופה. אחד המפורסמים שבהם הוא הצלם הגרמני  תומס שטרות' שבסדרת "צילומי המוזיאון" שלו, הוא מתמקד בקהל הצופה כאשר האמנות עצמה נדחקת לרקע. בתערוכתו החדשה לוקח את זה אסף הינדן עוד צעד קדימה ומוחק מהתמונות באופן דיגיטלי את יצירות האמנות ומשאיר רק את הצופים בוהים אל הריק. המהלך הלכאורה פשוט הזה חושף את הכוריאוגרפיה העדינה שבאקט הצפיה באמנות.

נשמע מעניין? אנחנו נבקר בתערוכה הזו בסיור שלנו לאורך פארק המסילה בשבת 15.6 – הצטרפו בקישור

התערוכה מוצגת עד 6.7 בגלריה ברוורמן, רחוב אילת 33, תל אביב
שעות פתיחה: שלישי-חמישי, 11:00-18:00, שישי-שבת, 11:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'דחק', תערוכת יחיד של שי עיד אלוני
עבודותיו של שי עיד אלוני נראות כמו סמלים של תרבות קדומה וארכאית ובאותו הזמן כמו שפת סימנים מודרנית ועכשווית מאוד. עיד-אלוני יוצר הדפסים מינימליסטיים בטכניקה ידנית שפיתח, לעבודות נוצר מראה של כתם רורשארך, מסכה קדומה או מעגל חשמלי. שמחנו לגלות שנפתחת לו תערוכת יחיד בגלריה שלוש האהובה עלינו. בתערוכה הוא לוקח אתנחתא מהמיצבים השאפתניים והטוטאליים שמאפיינים את עבודתו בשנים האחרונות, לטובת עבודות אינטימיות יותר שנוצרו בתקופה המשונה שהחלה בקורונה וממשיכה גם כעת במלחמה. בתקופה הזו הוא בילה שעות וימים מסוגר בסטודיו שלו, נאלץ להסתפק במרחב מוגבל ודרכי פעולה בסיסיות יותר. העבודות שנוצרו בתנאי בידוד שכאלה מציעות אולי גם לנו דרכים להתמודד עם חוסר היציבות והתנודות המאפיינות את התקופה – הסתפקות במועט, שפה ברורה ואיקונית, כלי עבודה זמינים ופשוטים. בסופו של דבר, ניתן לחשוב שהעבודות שנראות כמו איקונות מתקופה קדומה הם בעצם אייקונים מודרנים של התמודדות עכשווית.

בגלריה מוצגת גם תערוכת יחידה של טל שושן
התערוכה מוצגת עד 26.6 בגלריה שלוש, רחוב הצורפים 15 תל אביב
שעות פתיחה: שני-חמישי: 11:00-18:00, שישי: 11:00-14:00, שבת: 11:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'תיאטרון החיות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: שוע בן-ארי
האם האדם הוא חלק מהטבע, או צופה חיצוני בהצגה הגדולה שהאל או מי שלא יהיה יצר למענו? זו שאלה שנשמעת אולי מעט משונה, אבל בימים אלו, בהם העולם מתמודד עם השלכותיו של יחס האדם לטבע, יש לשאלה הזו משמעויות הרות גורל. זו גם השאלה העומדת בבסיסה של התערוכה החדשה במרכז החווייתי למשפחה במוזיאון תל אביב, אשר מתגלה כפרוייקט מוצלח ביותר. בהשראת שטיח מהמאה ה-17 המציג יער עבות מלא חיים, אספה האוצרת שוע בן-ארי קבוצה של עבודות  המציגות את הטבע כמופע או תפאורה לעיניו של האדם. מבט נוסף חושף את העמדה הביקורתית אותה נוקטות רבות מהעבודות. כמו אומרות – כדאי שתתחילו להבין שאתם חלק מהעניין ולא רק צופים, אחרת…
גם התערוכה עצמה, כיאה למרכז חווייתי אינה מסתפקת בעמדת הצופה הפאסיבי ומספקת שלל הזדמנויות ואפשרויות להשתתפות אקטיבית של הילדים אבל גם לגמרי של הגדולים. אסקפיזם מבורך בימים אלו.

בהשתתפות: ריצ'רד ברנס, וויג'י ארתור פליג, הדס סט, מאידר פורטונה
התערוכה מוצגת עד 26.10 במרכז החוויתי למשפחה במוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב.
שעות פתיחה: ראשון-שני: סגור, שלישי: 10:00-21:00, רביעי: 10:00-18:00, חמישי: 10:00-21:00, שישי: 10:00-14:00, שבת: 10:00-18:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

שני סיורים חדשים לסוף האביב –

סיור לאורך פארק המסילה – מועד חדש בשל הביקוש! 15.6
בעקבות הביקוש פתחנו סיור נוסף בחללי האמנות סביב פארק המסילה היפה בשבת 15.6 מה שהיה עד לא מזמן מגרש חניה מאובק בדרום תל אביב, הפך לאחת הפנינים המוצלחות של התחדשות אורבאנית. הצטרפו לסיור לאורך הפארק הנעים והטרנדי ובכמה מהתערוכות הטובות שמוצגות כרגע בעיר..
פרטים והרשמה בקישור

וסיור אמנות ברמת השרון 28.6
מוזיאון גיאולוגי שמציג אמנות עכשווית, גלריה עירונית שמתהדרת באוצרת מהשורה הראשונה, אמנות במרחב הציבורי, בניין דואר ישן שהפך למרכז אמנות דיגיטלית ובתים פרטיים שפותחים את דלתותיהם לתצוגת האוספים שלהם. האם מרמת השרון תצא הבשורה?
בואו לגלות בירת אמנות מפתיעה.
פרטים והרשמה בקישור

ריצ'רד ברנס, מתוך תערוכה במוזיאון תל אביב

מקור. המלצות הסופ"ש 23-25.5

כתיבת תגובה

כאשר אנחנו מכינים סיור אמנות, אחד הדברים שחשובים לנו הוא להבין מאיפה הגיעה היצירה. ברור לנו שהציור, הפסל או עבודת הוידאו הם רק הקצה של תהליך ארוך של השראה, חשיבה ועבודה שההתחקות אחריהם מאפשרת להבין את היצירה לעומק ולא רק על פני השטח. תערוכות השבוע קצת עושות בשבילנו את העבודה וחושפות, לפחות טפח, מהמקורות החמקמקים שמתוכן נולדו יצירות האמנות.

בגלריה קו 16 יוצר ציקי אייזנברג מחווה לאביו וחושף את מאחורי הקלעים של עבודתו; בגלריה חנינא תערוכה קבוצתית מבקשת לתפוס את הרגע החמקמק שבו מגיעה ההשראה; בגלריה ליטבק יוצר הצמד Brothers of Light תקלות נשלטות. ואנחנו מזמינים אתכם להרצאת זום של שני ורנר על הביאנלה.

שיהיה סופ"ש נעים וקליל,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

Brothers of Light, מתוך תערוכה בגלריה ליטבק, תל אביב. צילום: יהב טרודלר

'פאטריה', תערוכת יחיד של ציקי אייזנברג. אוצרת: טלי קיים
מה משאירים לנו אבותינו? במקום כמו ישראל, העוסק במורשת אבות עד רמה של כמעט אובססיה, יכולות להיות לשאלה הזו מספר משמעויות – ברמה הלאומית והאישית כאחד. במקרה של ציקי אייזנברג – שאביו המנוח היה היסטוריון חובב, הלאומי והאישי מתערבבים יחד ללא הכר, ואולי בעצם כך זה אצל כולנו במקום הזה. לאורך השנים מציג אייזנברג צילום של מה שאפשר לקרוא לו אולי "טבע דומם שבור", טבע דומם שהוא מעצב ואחר כך מצלם. למשל: קרע של ספר, על שבר כד, מכוסה בכנף של ציפור. בתערוכה זו, לראשונה, חושף אייזנברג את מאחורי הקלעים של עבודתו ומציג את האסמבלאז'ים הללו כפסלים בחלל הגלריה. המבט הקרוב מאפשר לראות את מה שהצילום מסתיר – החומרים זולים או ישנים ומתפוררים, החיבורים גסים במתכוון, השילובים בלתי אפשריים. ברוח הקהילתית של גלריה קו 16, החפצים המרכיבים את הפסלים הגיעו מתושבי השכונה שהוזמנו לתרום חפצים שמזכירים להם את בית הוריהם. אם לחזור לשאלה מתחילת ההמלצה – האם לא כולנו מרגישים בזמן האחרון שמה שהשאירו לנו אבותינו מעט מתפרק, בלתי אפשרי לשילוב וחורק בחיבורים? מעורר מחשבה וכשחושבים על זה ככה – גם מעט מצמרר.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 23.5, 19:00, גלריה קו 16, מרכז קהילתי נווה אליעזר, ששת הימים 6 תל אביב
אירוע פייסבוק

'מנסה לתפוס מים', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ענבל מארי כהן
השראה – מושג חמקמק. בתקופתנו החומרית כל כך, נראה שהמונח הזה, שיש בו הרבה מהרוחני, קצת ירד מגדולתו. בעידן של האמנות הגדולה מהחיים – אמנות ה"וואו פאקטור" – הערכים שעולים על נס פעמים רבות הם רעיון מבריק, עבודה קשה, וכמובן הרבה כסף. בשוק אמנות רותח אין זמן למה שיכול בקלות להיחשב כסתם "חלימה בהקיץ". אך יש אמניות ואמנים המבקשים להשיב להשראה את כבודה האבוד. בתערוכה חדשה בגלריה חנינא מנסות קבוצה משובחת של אמניות להתחקות אחרי הרגע החמקמק הזה, של הולדת ההשראה. כיאה למונח ערטילאי כל כך, רבות מהעבודות עוסקות בשינה, חלימה ומצבים אלטרנטיביים של תודעה. התוצאה היא תערוכה עדינה ופיוטית שנכנסת אל הלב והלוואי על כולנו למצוא קצת השראה בימים אלו.

בהשתתפות: הילה חסידים, לילית שמבון, נועה סימון, ענבל מארי כהן
אירוע פתיחה: יום חמישי 23.5, 20:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
אירוע פייסבוק

'גליצ", תערוכה של Brothers of Light. אוצרת: הדס גלזר
את צמד אמני הרחוב המוכשר Brothers of Light אנחנו אוהבים כבר הרבה זמן. עוד מהימים שבהם אמנות הרחוב בקריית המלאכה היתה סוד השמור ליודעי חן וכמובן בימיהם בסצינה החיפאית הבועטת. כבר מההתחלה משהו בקו שלהם – שמצליח להיות נקי ומוקפד כמו שהוא פראי ומלא צבע – תפס את עינינו ושבה את ליבנו. כמו אמני רחוב לא מעטים, גם "האחים" עשו בשנים האחרונות את הדרך המרשימה מהרחובות אל לב הקוביה הלבנה של הגלריות. תערוכתם החדשה בגלריה ליטבק לוקחת השראה מה-"גליצ'" אותה תקלה דיגיטלית שמעוותת את התמונה ומשנה אותה. אך בניגוד למקור הדיגיטלי, העבודות בתערוכה נוצרו בתהליך ידני ועמלני של הצמד. התוצאה מתעתעת בעין ובראש – מה שנראה מקרי ומופשט, הוא בעצם היפר ריאליסטי ומכוון מאוד. סוג זה של כשרון משולב בשנינות יצירתית הוא מה שמושך אותנו ליצירה של Brothers of Light כבר כמעט עשור. איזה כיף להיות שם כשזה קורה לאורך הדרך.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 23.5, 20:00, גלריה ליטבק קונטמפוררי, שביל המפעל 3 קומה 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאל – ונציה

מפגש מקוון עם שני ורנר על הביאנלה בונציה
כן כן, שבוע שלישי ברציפות של המלצות הנוגעות לונציה. ככה זה כשמאוהבים, רק רוצים לספר לכל העולם. אז אולי במקום לכתוב לכם כל פעם מאה מילה פשוט נגיד לכם? הצטרפו להרצאת זום עם שני ורנר על הביאנלה ה-60 בונציה. אירוע האמנות החשוב בעולם שהשנה השילוב בין נושא התערוכה "זרים בכל מקום" והמצב הפוליטי העולמי, הפכו אותו לטעון ומרתק במיוחד.
שני, שכבר חרשה את הביאנלה בסיורים בחודש שעבר, תביא לנו את התובנות, המגמות והסודות מעיר האמנות.
הקדימו להרשם למפגש זום מרתק במחיר ידידותי שינגיש לכם את הביאנלה, גם בלי לעלות על מטוס.

פרטים והרשמה בקישור

לילית שמבון, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה חנינא, תל אביב

פואטיקה. המלצות הסופ"ש 16-18.5

כתיבת תגובה

אם להשתמש במטאפורה משפחתית, אפשר לומר ששירה היא אחותה הגדולה והמיושבת של האמנות. יש משהו באינטימיות של מילה כתובה בספר שקשה לשחזר באמצעים המקובלים של האמנות הפלסטית, שתופסים מקום בחלל ומעמתים את הצופה עם הצורה, הצבע והמימדים שלהם. תערוכות השבוע יוצאות מתוך שירה כנקודת הפתיחה שלהן, ומבקשות לשמר משהו מהאינטימיות והעדינות שיש לאחות הפואטית.

בערש התרבות הישראלית המתגלם בבית ביאליק בתל אביב, מחברת האוצרת ד"ר סמדר שפי בין הטבעי למעובד; בגלריה החדשה באצטדיון טדי אוצרת האמנית איילה לנדאו תערוכה על התבגרות והתגברות; בגלריה רוטשילד אסנת בן דב משוררת באמצעות מצלמה ופילם; והמלצת הלוקאלז שלנו הפעם בונציה עם טקסט יפהפה ועטור ציטוטי שירה שנכתב על ידי לקוחה ותיקה שהצטרפה אלינו לסיור.

שיהיה סוף שבוע פיוטי במיוחד,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

עופר ללוש, מתוך תערוכה קבוצתית בבית ביאליק, תל אביב. צילום: תום פורת

'אור וערגה', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ד"ר סמדר שפי
המפגש הטעון בין טבע ותרבות עומד בבסיס תערוכה חדשה בבית ביאליק. העבודות המשתתפות בתערוכה נשזרות לתוך אחד הבתים היפים בתל אביב, שלאחרונה עבר תהליכי שיפוץ ושימור מאסיביים. העץ הטבעי והגולמי בעבודתן של סיגלית לנדאו ושיר סניור פוגש את הרהיטים המכובדים של חדר האוכל ומזכיר להם מאיפה הגיעו; עופר ללוש ממשיך את העיסוק שלו בפני השטח של פני הדיוקן; מעיין אליקים הופך את החדר בראש המבנה למעין מגדלור שעושה שימוש בטכניקות מעולם עיצוב הספרים וחנאן אבו חוסיין משתמשת במוטיבים מוכרים מעבודתה כמו שיבולים וצבע זהב כדי ליצור מעין שדה שהוא ממשי באותה מידה שהוא פואטי. סמדר שפי מצליחה בכל פעם מחדש להתערב בתוך בית ביאליק בצורות מפתיעות, ובכלל הרעיון הזה של שילוב בין אדריכלות, שירה ואמנות – היסטורי והווה, הוא גילום של מה שמעניין היום והוא שבירת גבולות בין זמנים ומדיומים – כי השלם גדול מסך חלקיו.

בהשתתפות: סיגלית לנדאו ושיר סניור, עופר ללוש, חנאן אבו חוסיין, מעיין אליקים
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.5, 19:30, בית ביאליק, רחוב ביאליק 22, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

‘Girls Just Wanna’, תערוכה קבוצתית. אוצרת: איילה לנדאו
יש שרואים בילדות שלהם גן עדן נשכח, אחרים יכולים לזכור אותה כמקום פצוע או כואב. נדמה שכך או כך, כולנו נסכים שגם בבגרותנו הילדות עדיין מפעמת בנו ומעצבת את גורלנו במידה רבה. בתערוכה החדשה שהיא אוצרת בגלריה באצטדיון טדי, מבקשת האמנית איילה לנדאו לבחון את הדרכים העדינות והנסתרות בהן נוכחת הילדות בחיינו כעת. לנדאו בוחרת לעשות זאת באמצעות אנסמבל נשי מרשים של אמניות מעולות המתייחסות לחוויית ההתבגרות הנשית, אך עושות זאת בדרכים שאינן דווקא "נשיות" במובהק. ההשראה לתערוכה מגיעה מסרט תיעודי על חייה של האמנית הענקית לואיז בורז'ואה שהיתה מאסטרית בלשזור את סיפור חייה והתבגרותה אל תוך אמנות מתוחכמת ומרגשת. שמה של התערוכה כמובן מרמז לשיר הידוע של סינדי לאופר, אך בניגוד אליו שקובע שבנות רוצות רק לכייף, השם המקוצץ פותח את טווח האפשרויות באופן מסקרן.

בהשתתפות: עדן אורבך עפרת, ריקי אלקיים, ביאנקה אשל גרשוני, ענת בצר, איזבלה וולובניק, סיון לביא, יעל מאירי, אילה נצר, גליה פסטרנק, ניל וקרין רומנו, ליאור שור.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של יאיר חובב
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.5, 20:00, הגלריה החדשה טדי, אצטדיון טדי (שער 22), ירושלים
פרטים נוספים באתר התערוכה

'נור', תערוכת יחיד של אסנת בן דב
שלא כמו שתי התערוכות האחרות בהמלצות, תערוכתה של הצלמת המשובחת אסנת בן דב אינה יוצאת משיר או פזמון. אבל כשמביטים בעבודותיה הוירטואוזיות והעדינות של בן דב אפשר לומר בפה מלא כי היא כותבת שירה באמצעות מצלמה. כמו בשירה מינימליסטית אמיתית, לוקחת בן דב חפצים, פירות, ירקות ופרחים והופכת אותם באמצעות אור, זמן חשיפה והדפסה לרגעים פואטיים ונעז ונאמר אפילו – נשגבים. העבודות בתערוכה נוצרו סביב הפרידה של האמנית מאמה, שנפטרה לפני שנים ספורות – דרך חפצים שהיו שייכים לאם ודרך אלמנטים סמליים מחייה, שוזרת בן דב שיר אהבה לאמה המנוחה ואיתה לכל אם שהלכה ולבית שאבד. אמנות גדולה המחלצת שירה מהיומיומי ויופי מהכאב.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.5, 20:00, גלריה רוטשילד אמנות, משה מאור 2, קומה ראשונה, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – ונציה
מלכה מהולל היא לקוחה ותיקה שלנו ואישה שאנחנו אוהבים מאוד. אפשר לומר שהיא מלווה את שני ורנר כמעט מתחילת הדרך ועם השנים הפכה להיות גם חברה, ומישהי להתייעץ איתה, וכמובן אורחת מבורכת בסיורים השונים.
בנוסף לכל, היא גם כותבת מחוננת וצלמת! מלכה הצטרפה לסיור האחרון שלנו בונציה ואנחנו משתפים אתכם ברשימה היפה שכתבה על החוויה. ממש כאן בקישור 

הכתיבה היפה עשתה לכם חשק? נותרו עוד מקומות בסיורי יוני הקרובים שלנו שכבר מגיעים מעבר לפינה! פרטים בקישור

ניל וקרין רומנו, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה החדשה באצטדיון טדי, ירושלים

צילום: מלכה מהולל, ונציה 2024

ונציה היא לא מקום אמיתי – הרשימה של מלכה מהולל

כתיבת תגובה

מלכה מהולל היא לקוחה ותיקה שלנו ואישה שאנחנו אוהבים מאוד. אפשר לומר שהיא מלווה את שני ורנר כמעט מתחילת הדרך ועם השנים הפכה להיות גם חברה, ומישהי להתייעץ איתה, וכמובן אורחת מבורכת בסיורים השונים.
בנוסף לכל, היא גם כותבת מחוננת וצלמת! מלכה הצטרפה לסיור האחרון שלנו בונציה ואנחנו משתפים אתכם ברשימה היפה שכתבה על החוויה.

—–

ונציה היא לא מקום אמיתי
(צרויה להב)
"הוא אמר
רק אִתָך אני אוּכל לדעת לָמה
רק אם באמת תהיי אִתי
ואני ראיתי פָטה מוֹרגָנה
ונציה היא לא מקום אמיתי".

מה? שאלו אותי? שבוע שלם בוונציה? כן, עניתי, שבוע שלם ולא הספיק. רצינו עוד. כי הקסם של ונציה הוא על חושי, על זמני, על תרבותי, על הכול. הוא אינו קשור בפסטיבל המסכות או בביאנלה. הוא קשור במשהו המהפנט שהיא משדרת. התעלות, הגשרונים, הסמטאות הצרות שאחרי ארוחה דשנה אי אפשר לעבור בהן, הגונדוליירים עם החולצות המפוספסות ששרים שירי אהבה באיטלקית, הגאות והשפל, חנויות התיירים, החיות הזעירות מזכוכית, הכנסיות הנטושות, הפיצה, הפסטה, הג'לטו, הוואפורטו, ג'יימס בונד, אינדיאנה ג'ונס, לארה קראפט, פליני, וודי אלן שכולם צילמו פה, הזריחות המפעימות, השקיעות הרומנטיות, הדמיון שמנסה לפענח מה קורה מאחורי חלונות המקושתות עם תריסי העץ הירוקים, התככים של בני ובנות האצולה, המזימות המרושעות שזכו לחיי נצח בספרים, השאלה הנצחית: שוקעת או לא שוקעת? הסוחר מוונציה, בתי הכנסת העתיקים, התחושה שזו בעצם תפאורה – כי ונציה היא לא מקום אמיתי.

ושני.
שני שקיבצה אותנו לארבעה ימים של התבשמות, הנאה, אומנות, מפגשים, הרבה מעבר ל-10,000 צעדים ביום, שיחות מרתקות, חשיפה לאומנים שלא הכרנו ואולי בעצם אף אחד לא הכיר כי אדריאנו פדרוסה, האוצר הראשי של הביאנלה שהגיע מברזיל – רצה שנכיר גם את האומנים השקופים. אם צ'צ'יליה אלמני האוצרת מלפני שנתיים שמה את הנשים על המפה הוונציאנית ואולי העולמית, הרי פדרוסה החליט על אזור גיאוגרפי, מתחת לקו המשנה, בחר אומנים שרובם לא קיבלו הכרה מהמערב וזוהי הפעם הראשונה שהם מציגים בביאנלה, חלקם הגדול משולי החברה, חלקם קווירים, ובגדול כולם או בעצם כולנו זרים בכל מקום.

וזוהי גם כותרת הביאנלה. הכותרת הגיעה מקולקטיב בשם קלייר פונטיין שתלו 53 שלטי ניאון עם הכיתוב הזה עוד ב-2005. המטרה שלהם הייתה להילחם בגזענות ובשנאת הזרים, ופדרוסה לקח את זה צעד אחד קדימה ונתן לה משמעות כפולה: לכל מקום שנלך נפגוש זרים, בכל מקום שנהיה נרגיש זרים. לפעמים גם בבית שלנו עצמנו, במיוחד בתקופה חשוכה זו, אנחנו מרגישים זרים, או כמו שדויד שגרוסמן אומר: מרגישים גולים בארצנו.

מבחינת האומנים זה נכון שבעתיים. די לקחת את האומנית יעל ברתנא מכפר יחזקאל שייצגה בעבר את פולין בביאנלה, והשנה היא מייצגת את גרמניה. אומנים רבים נולדו במקום אחד וחיים באחר. גם האומנית הישראלית עילית אזולאי שייצגה את ישראל ב- 2022 חיה בעצם בברלין כבר למעלה משני עשורים.

שני אומרת שפדרוסה קיבל לאצור עולם בהפרעה. הפרעה ‏פוליטית, כלכלית, אקולוגית, תרבותית. האדמה רועדת לנו מתחת לרגליים. אין לנו מושג לגבי העתיד. כל יום יכול להיות האחרון. שיווי המשקל יוצא מאיזון. איום מתמיד. כל זה מביא להגירה ועקירה שהיא אולי התופעה הכי חשובה היום. מעל 100 מיליון איש נעקרו מבתיהם ב-2022. אז מהגרים, עקורים, גולים, פליטים ואולי בהמשך גם מפונים – הם גיבורי האומנות העכשווית.

הביאנלה השנה, ה-60 במספר, מארחת 90 מדינות ו-332 אומנים.

"כי היופי
מתפוצץ שם בְּאור שקיעה, הוזֶה,
זורח בִּרחובות שטים ומצלצל,
למה אני נחלשת ביופי כזה –
ארמונות במים, פנסים בערפל".

ובתוך הקסם הזה אנחנו מגיעים לכיכר הגטו אל פרנצ'סקו, לאקדמיה לווילם דה קונינג, לפונדסיון פראדה לילד הרע בושל, לרזידנסי למשב מרענן של להט נעורים, למפגש בנווה מדבר על תה עם עוגיות עם דברה וורבלוד, לתערוכת הוותיקן בכלא הנשים בג'ודקא, לפונטה דלה דוגנה של פרנסואה פינו לתערוכה של פייר הוגה, לפלאציו גראצי עם ג'ולי מהרטו, לארסנלה עם שוניברי בכניסה, ולג'ארדיני, זה לא כל כך נעים לראות ביתן ישראלי סגור, למפגש עם הסופר והמתרגם אלון אלטרס, לגלריות יפהפיות על הדרך, לתערוכות לווין מקוריות, לדילמות בנושא האם אומנות וטכנולוגיה הן זוג מנצח, למעברים בוואפורטו, ליופי האינסופי של העיר, והכול בהדרכה מרתקת, מפתיעה, מקורית ומעשירה של שני וענת.

"אולי
אולי אם הייתי משוררת,
הייתי מתאהבת גם בלי לחלות,
הייתי מגדירה, הייתי נזהרת,
האיש הזה עובד עלי עם הוונציה שלו".

ושני אומרת להימנע מ-FOMO, אבל אני לא יכולה. כל כך הרבה עוד רציתי לראות, אבל בסוף נכנעתי אני ונכנעו רגליי הדואבות לחוכמה שבבקשה. כל כך עדיף היה לראות לעומק, לתת לגוף להרגיש, לאפשר ללב לפעום, לאוזניים להקשיב, לרגליים לנוח כשיושבים לתה ועוגיות, ולנשמה לספוג את כל היופי הזה. צדקה שני. כל כך צדקה שאני רוצה לחזור לעוד סיור ביוני.

"ונתתי,
מרצון נתתי ובשקט,
ונציה לא שאלה אותנו מי נכנע למי,
היא אפשרית רק בכניעה מוחלטת,
ועכשיו קשה לי לחזור לעצמי".

ותבוא עליכן הברכה, שני וענת, על כי אפשרתם ארבעה ימים של immersive escape.
באהבה רבה,
מלכה וירון גם.

צילום: מלכה מהולל

משלנו. המלצות הסופ"ש 9-11.5

כתיבת תגובה

אנחנו תמיד אומרים את זה – הנכס הגדול ביותר שלנו הוא המדריכות והמדריכים שלנו שמגיעים כולם מתוך ליבה הפועם של סצינת האמנות הישראלית. מהמדריכים ועד ההנהלה, כולם וכולן עוסקים באמנות, עיצוב, אוצרות ומחקר – כאן ועכשיו בשטח ממש – לא בתאוריה. זה מאפשר לנו להכיר את עולם האמנות המקומי בצורה האינטימית והקרובה ביותר, פשוט כי אנחנו חיים אותו יום יום. השבוע נתן דוגמה מושלמת לכך, כאשר כל התערוכות בהמלצות הן של אנשי Talking Art – אם זו תערוכת יחיד, או פרויקט אוצרותי, או השתתפות בתערוכה קבוצתית. לנו רק נותר לשתף אתכם בגאווה משפחתית. בהצלחה!

בבית ליבלינג הופך עברי באומגרטן מסע קפקאי אישי להערה על "החלום הישראלי" לקניית דירה; בגלריה מנשר אוצרת מיטל כץ מינרבו תערוכה של שתי אמניות שמשוטטות על הגבול שבין טבע לתרבות; בגלריה כורש 14 תערוכה שמתייחסת להומור ברצינות. ובפינת הלוקאלז שלנו – שני ורנר בהמלצות על מה אסור לפספס בביקור בביאנלה בונציה, גם אם אתם לא מסיירים איתנו.

שיהיה סוף שבוע שקט ורגוע,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

אניה קרופיאקוב, מתוך תערוכה בגלריה מנשר, תל אביב

'הסדק', תערוכת יחיד של עברי באומגרטן. ליווי אוצרותי: אדריכלית סברינה צגלה
אם יש "חלום ישראלי" מודרני, הלא השיא שלו הוא רכישת דירה. הכניסה לדירה משלך מסמלת איזו "מנוחה ונחלה" והצלחה מוחשית שאפשר למשש בקירות, רצפה וארבעה כיווני אוויר. אבל כאשר חלומות מתגשמים, לעניינים יש נטייה להסתבך ובמקום מנוחה ונחלה, אפשר למצוא את עצמך בתוך הרפתקה קפקאית. הדירה שרכש עברי באומגרטן שלנו בתחילת שנות האלפיים בנווה שאנן היתה הגשמת חלום שכזו. מתוך ראיה למרחוק ונפש אקטיביסטית, ביקש עברי לשפר את תנאי המגורים בבניין שבו נמצאת הדירה אך עד מהרה גילה שהעניינים אינם כל כך פשוטים ושסדק אחד מאיים למוטט הכל, פשוטו כמשמעו. בנסיון להתחקות אחרי שורש העניין צלל עברי לתוך ארכיונים וגנזכים וגילה סיפור שמתחיל כמעט ברגע שנבנה הבניין באמצע שנות השלושים של המאה הקודמת. עברי, אוצר וחוקר אמנות שמתמחה בתפר שבין אמנות, חברה וקהילה (ומדריך סיורי אמנות נערץ) יצר תערוכה שמגוללת את הסיפור מתחילתו ועד לסופו המדומיין, אי שם בעתיד אוטופי, בו הבניין המסוכן נהרס ותחתיו נבנה בניין חדש ומושלם שיממש את הפוטנציאל של אותה רכישה רחוקה. מה שאצל אחרים היה הופך אולי לערימת ניירת בתיקייה נשכחת ולנושא לשיחות סלון מתוסכלות, הפך אצל עברי לפרויקט אמנות מרתק ולא היינו מצפים ממנו לשום דבר אחר.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.5, 19:00, בית ליבלינג, רחוב אידלסון 29, תל אביב
אירוע פייסבוק

'מלקטות תקווה', תערוכה של ויקי סקנדריון ואניה קרופיאקוב. אוצרת: מיטל כץ מינרבו
דברים מעניינים קורים כשאמנים ואמניות אוצרים תערוכות של אמנים ואמניות אחרים – יש מבט אחר, אינטימי ופנימי יותר שלא יכול להיות למי שעוסקים רק באוצרות. מיטל כץ מינרבו היא אמנית מעולה (ומדריכה מעולה לא פחות) העוסקת בעבודותיה בנקודות ההשקה בין טבע לתרבות ועל כן אך טבעי כי התערוכה שאצרה לאמניות ויקי סקנדריון ו-אניה קרופיאקוב משוטטת גם היא באיזורי הגבול המרתקים האלה. באופן מסקרן, התערוכה הזו, שאינה מוגדרת כתערוכה זוגית ולא כצמד תערוכות יחיד, מפגישה שני גופי עבודה שזוהי להם הפעם הראשונה בה נפגשו ומוצאת במפגש הזה נקודות השקה ועימות. שתי האמניות עוסקות בכאב אישי וקולקטיבי ומשתמשות בפרקטיקה של ליקוט, ממשי או מטאפורי כדי להתמודד איתו. סקנדריון מלקטת חפצים שנזרקו, ענפים, עלים יבשים ואבנים – אלמנטים של טבע ותרבות – ומחברת ביניהם בסטודיו. קרופיאקוב "מלקטת" זכרונות אישיים ומיתוסים מהתרבות בה גדלה כדי ליצור צילומים מבויימים כמו תיעודיים. השילוב בין השתיים יוצר עולם אלטרנטיבי שנדמה שנמצא בשיאה של התפרקות או בתחילתה של בניה מחדש. מסקרן ומעורר מחשבה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.5, 19:00, גלריה מנשר, רחוב דוד חכמי 18, תל אביב
פרטים נוספים בעמוד התערוכה

'חשיבותה של רצינות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: דביר שקד
כמי שעוסקים באמנות כבר שנים רבות (אם כחברת סיורים בעלת ותק של עשור פלוס ואם כאמנים, אוצרים וחוקרים שנמצאים בשטח אפילו זמן רב יותר) אנחנו מתייחסים לאמנות כאל אחד הדברים החשובים ביותר בעולם. כל מי שהיו איתנו בסיורים ובילו זמן במפגש עם אמן או אמנית בסטודיו יודעים כיצד ניתן להתייחס ברצינות ובכובד ראש גם לאובייקטים ופעולות אמנותיות שבמבט ראשון נראים סתמיים, מצחיקים או משונים. זה אחד היתרונות של סיורי אמנות – היכולת להעמיק בדברים שללא התיווך של המדריך או המדריכה היו אולי הולכים לאיבוד. אז חשוב להתייחס ברצינות לאמנות, אבל אם שואלים אותנו רגע בלי שאף אחד ישמע אנחנו נודה שלפעמים אפשר להתייחס לאמנות קצת יותר מדי ברצינות והתוצאה יכולה להיות אמנות נפוחה מחשיבות עצמית ומשעממת. לכן שמחנו לראות את התערוכה שאוצרת דביר שקד (שאי אפשר להאשים אותה בחוסר רצינות) שמנסה להביט באמנות ובעיקר בדרכי היצירה והתצוגה שלה, במבט משועשע וקליל יותר. דרך האירוניה וההומור ניתן פעמים רבות להגיע עמוק יותר לחקר האמת. העובדה שאלעד רוזן שלנו, שהומור הוא "הנשק הסודי" שלו, מציג כאן גם, היא התות שבקצפת בשבילנו.

בהשתתפות: שי איגנץ, שחר מרקוס, מיכל נאמן, סשה סרבר, אלעד רוזן
אירוע פתיחה: יום שישי, 10.5, 11:30, גלריה כורש 14, רחוב כורש 14, כניסה ד', מפלס תחתון, ירושלים
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – ונציה
אנחנו עדיין בהיי מהסיורים הראשונים בביאנלה בונציה שהסתיימו בשבוע שעבר. אחרי כל מה שראינו וקראנו ברשת, אחרי כל ההכנות, עדיין ונציה מכה בך בכל יופיה וקסמה ברגע שמגיעים. עלה על כל הציפיות שלנו. נותרו עוד מקומות בסיורי הקיץ שלנו שכבר מגיעים מעבר לפינה. פרטים בקישור
אבל גם אם אתם מגיעים לונציה, אבל לא יזדמן לכם להצטרף אלינו השנה, אנחנו עדיין רוצים לפנק אתכם, אז ארגנו בכמה המלצות על מה שאסור לפספס בביאנלה ותערוכות הלווין השנה. אז צאו לסייר בביאנלה ואל תשכחו לספר לנו איך היה!
ההמלצות המלאות בקישור

עברי באומגרטן, מתוך תערוכה בבית ליבלינג, תל אביב

מה לראות בביאנלה בונציה? ההמלצות של Talking Art

כתיבת תגובה

כאירוע האמנות החשוב בעולם, הביאנלה תמיד משקפת את המגמות הבולטות בשדה האמנות מבחינה סגנונית ומבחינה תמטית נושאית. אך כיוון שאמנות לעולם אינה מנותקת מהחיים, הביאנלה היא גם חלון להביט דרכו על נושאים שמעסיקים את האנושות בנקודת הזמן הזו. נושא הביאנלה השנה "זרים בכל מקום" נראה שקולע היטב להלך הרוח שנראה שעוטף את עולמנו כיום.
אדריאנו פדרוזה – אוצר הביאנלה השנה מגיע מברזיל וביקש לשים דגש על קולות שלטענתו לא נשמעו מספיק בעולם האמנות המערבי. מרבית האמנים שנבחרו להציג בתערוכה המרכזית מעולם לא הציגו בביאנלה בעבר, ורבים מהם מגיעים מהדרום הגלובלי. האמניות והאמנים מתייחסים לנושא של זרות מנקודות מבט שונות ומגוונות – החל ממשבר הפליטים שמזעזע את הסדר הפוליטי הישן, הגירה והשתלבות בתרבות אחרת, בהיבטים של נשיות בתוך עולם פטריארכלי, קוויריות ונזילות מגדרית ועוד.
כאמור, כיוון שזה אחד הנושאים החשובים והבוערים היום, באופן לא מפתיע רבים מביתני המדינות השונות מעלים גם הם סוגיות דומות. לבסוף, התוצאה היא סוג של קליידוסקופ אפלולי שמציג עולם במשבר, אך גם כזה שעושה מאמץ משותף להגיע לפתרון.
לפניכם הבחירות שלנו בביתנים ותערוכות לווין – שכדאי לשים אליהן לב בביקור הקרוב בונציה.
(השתדלנו לכתוב גם על תערוכות פחות מדוברות)
שני ורנר
וצוות Talking Art

עברי מדריך בביתן הספרדי

עברי מדריך בביתן הספרדי

ביתנים
ותיקן Holy See, תערוכה קבוצתית (ג’ודקה)
אין ספק שזה הביתן המדובר ביותר בביאנלה השנה, ולא בכדי. מדינת הותיקן מפציעה בביאנלה עם תערוכה לא מובנת מאליה. כחלק מהגישה הנוצרית לחמלה וצדקה – הביתן התמקם השנה בתוך כלא הנשים באי ג’ודקה. 8 אמנים יצרו פעולה משותפת עם הנשים בכלא, והן גם אלה שמעבירות את הסיור המודרך בתערוכה. אין ספק שהחוויה האמיתי כאן היא הסיור (פחות האמנות) – יש להזמין מקום מראש ולדייק בפרטים. שימו לב – אתם נכנסים לכלא. הרשמה כאן
ערב הסעודית Shifting Sands: A Battle Song, Manal AlDowayan(ארסנלה)
בדומה לתצוגה בביאנלה הקודמת, גם השנה מצטיין ביתן ערב הסעודית בתצוגה מרשימה בדמות מיצב גדול ממדים שממלא את כל החלל. הפעם התוצאה הסופית היא פרי של מהלך חברתי שעשתה האמנית עם נשים מערב הסעודית – בסגנון סדנאות העצמה נשית. המיצב משלב פיסול, סאונד ציור וכתיבה חופשית.
איסלנד That’s a Very Large Number – A Commerzbau, Hildigunnur Birgisdóttir (ארסנלה)
זה ביתן שקל לפספס וחבל! מדובר בתצוגה חמודה, חכמה, סקסית ומרעננת על עידן צרכנות השפע והמותגים שהם חלק בלתי נפרד מהחיים היום. האמנית הצעירונת מבקשת להעיר את תשומת הלב ל”יופי ולטרגיות” שיש בחפצים המלווים את חיי היום יום שלנו. תקדישו כמה דקות להתעמק בתצוגה הזו.
אוסטרליה kith and kin, Archie Moore (ג’רדיני)
הקהל הישראלי אולי רגיל למראה של התערוכה בביתן הזה – סוג של אנדרטה מודרניסטית. במרכז החלל שולחן גדול ועליו ערוכות רשימות המתעדות מקרים בהם צאצאי ילידים אוסטרליים נהרגו בזמן שהיו תחת חסות ממשלת אוסטרליה. ומרכז התערוכה הוא ציור קיר ענק בגיר (לבן על שחור) ובו מתוארת שושלת האמן המתחקה אחר 65,000 שנים. מובן שהניסיון לעקוב אחר דורות רבים כל כך היא כמעט בלתי אפשרית, ובכל זאת הניסיון מעניין וחושף יחסי כוח בין הלבן המערבי והילידים האוסטרליים שפעמים רבות זכו ליחס לא אישי ומוחק זהות.
הביתן זכה בפרס אריה הזהב
שוויץ Guerreiro do Divino Amor, Super Superior Civilizations (ג’רדיני)
אין הרבה הומור בביאנלה בונציה, וכשהוא מפציע – אז הוא עושה זאת בגדול. הביתן השוויצרי מציג שני פרקים מתוך הפרוייקט המתמשך של האמן בו נבנות מחדש ציויליזציות שנחשבות “נעלות”, הוא לוקח את הסמלים, המיתוסים השפה הקלאסיים ומעצב אותם מחדש בצורה עכשווית, גדולה מהחיים, צינית, צבעונית, קווירית – פשוט וואו. מה היה אם התרבויות האלו היו נבנות דווקא כך?
ספרד Sandra Gamarra Heshik, Migrant Art Gallery (ג’רדיני)
מסוג הפרוייקטים שאנחנו מעריכות במיוחד, כשאישה לוקחת על עצמה לחקור משהו ועושה זאת עם כל המשאבים שלה. המחקר הנרחב של סנדרה גמארה השיקי בא לידי ביטוי בעבודות חדשות המבוססות על ציורים השייכים למורשת הלאומית של אוספי האמנות הספרדית מימי הקולוניאליזם ועד תקופת ההשכלה. היא מבקשת להציג את היעדר הנרטיבים והייצוגים המוטים של ילידים לעומת קולוניאליסטים. בשפה מוזיאלית, מהודקת ופשוט נהדרת מבחינה אסתטית היא חושפת פצעים ישנים ושופכת אור על היסטוריה אלטרנטיבית.

ג'פרי גיבסון, הביתן האמריקני, ונציה 2024הותיקן

ג'פרי גיבסון, הביתן האמריקני, ונציה 2024הותיקן

תערוכות לווין
טוב כמובן שחייבים לראות את וילם דה קונינג באקדמיה, ג’ולי מהרטו בפאלאציו גרצי, כריסטוף בושל בפונדציון פראדה (התערוכה הכי טובה של השנה!) ופייר ויג בפונטה דה לה דוגנה. אבל הנה רשימה של תערוכות לווין טובות וחשובות לא פחות שנמצאות ברחבי העיר
Berlinde De Bruyckere: City of Refuge III
האמנית הבלגית (נ. 1964) נחשבת לאחת האמניות באמנות העכשווית אשר עוסקת בעיקר בפיסול ומיצב תלויי חלל. בתערוכה זו הוזמנה האמנית להגיב למתחם הכנסייה הבנדיקטנית מהמאה ה-16 הממוקמת על האי סן ג'ורג'יו מאג'ורה בוונציה. היא ציג שלוש סדרות של עבודות חדשות אשר מגיבות לארכיטקטורה המונומנטלית, לתפקוד, לסמליות ולהיסטוריה של הכנסייה. בהסתמך על מורשת המאסטרים האירופיים הישנים, הרנסנס הפלמי, האיקונוגרפיה הנוצרית, כמו גם מיתולוגיה ומסורות תרבותיות, האמנית משלבת סיפורים קיימים עם נרטיבים חדשים ויוצרת מיצב יוצא דופן ומסתורי.
Ewa Juszkiewicz: Locks With Leaves and Swelling Buds
אווה יושקביץ' ידועה בציוריה היחודיים של נשים שמקורן בהיסטוריה של האמנות האירופית, במיוחד מהמאה ה-18 וה-19. בתערוכת היחיד שלה המוצגת בפונדסיון אלמינה ורואיז פיקאסו היא בוחנת את גבולותיהם של ז'אנר הפורטרט ושל היצוג הנשי באמנות. פניהן של הדמויות שלה תמיד מכוסות במסכות משונות – אם זה פטריות סבוכות או זרי פרחים. המסכות האלה, משבשות את ז'אנר הפורטרטים המסורתי, והופכות את הציורים לייצוגים של החוויה הנשית תחת הפטריארכיה. הוירטואוזיות הטכנית של יושקביץ' בציור מוסיפה עומק לפרויקט החתרני שלה, במגרתו היא גם מערבבת בין ז'אנרים אמנותיים על ידי שילוב אלמנטים של טבע דומם בתוך הדיוקנאות, מה שמסבך עוד יותר את היחסים בין תרבות לטבע. מידע נוסף
Josèfa Ntjam: swell of spæc(i)es
ג'וזפה נג'אם, אמנית ילידת קמרון, מציגה מיצב מרהיב במוזיאון האקדמיה של ונציה. המיצב, השוכן בביתן מיוחד משלו, יוצר סביבה אלטרנטיבית של נופים קוסמיים המוקרנים על קיר LED מעוקל, מלווה בסאונד מהפנט. הפסלים של נג'אם, העשויים מחומרים חדשניים, מתייחסים למיתולוגיה של תרבות הדוגון העתיקה ומשלבים אותה עם דמויות היברידיות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית. הפילוסופיה מאחורי המיצב נטועה עמוק בפוטוריזם אפריקאי – זרם ספרותי ומחשבתי המנסה לדמיין איך היה נראה העתיד אם אפריקה לא היתה נכבשת על ידי המעצמות הקולוניאליות האירופאיות. התערוכה גם מזמינה את השתתפות הקהל בדרכים שונות, כמו הזמנה ליצור באמצעות בינה מלאכותית יצורים חדשים שישתלבו בתערוכה ובנוסף תוכנית ציבורית עשירה של חינוך ושיתוף תרבותי. מידע נוסף
Ydessa Hendeles: Grand Hotel
ידסה הנדלס היא אמנית ואוצרת קנדית הידועה במיצביה החדשניים ובעבודות האוצרות שלה. הנדלס נולדה בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה להורים ניצולי שואה, היגרה לטורונטו, קנדה, שם החלה את הקריירה שלה. הנדלס חוקרת נושאים של זהות תרבותית, עקירה וטראומה בין-דורית בתערוכות אישיות ורגשיות, ומאתגרת את המושגים המסורתיים של מחבר ופרשנות. התערוכה שלה בונציה משתמשת במחזה 'הסוחר מונציה' של שייקספיר, כדי לעסוק בהיסטוריה המשפחתית שלה עצמה, של רדיפות והגירה. תערוכה רלבנטית מאוד ואקטואלית מאוד. מכיוון שלצד העבודה האמנותית עוסקת הנדלס גם באוצרות, התערוכה מלווה בהערותיה המפורטות על כל חלק בתערוכה והן נותנות עוד שכבה של משמעות ואפשרות להבין אותה.
Robert Indiana: The Sweet Mystery
תערוכה רטרוספקטיבית של רוברט אינדיאנה, הידוע בפסל "LOVE" האיקוני שלו (לנו יש גרסה עברית משלנו בגן הפסלים של מוזיאון ישראל). התערוכה מתעמקת בהיקסמות של אינדיאנה ממספרים, אותיות וסמלים, ומציעה תובנות מעניינות לגבי התהליך האמנותי וחקירותיו הפילוסופיות. באמצעות אוסף מגוון של ציורים, פסלים והדפסים, הצופים מוזמנים להרהר בדרך בה נפגשים השפה, הזהות והרגש ביצירתו של אינדיאנה.

Ewa Juszkiewicz: Locks With Leaves and Swelling Bud

Ewa Juszkiewicz: Locks With Leaves and Swelling Bud

מדברים אמנות בביאנלה בונציה
סיורי קיץ 2024
בהדרכת עברי באומגרטן

פרטים
מועדי הסיורים
21-24.6.24 מקומות אחרונים
2-5.7.24
13-15.9 SOLD OUT
20-22.9.24

מחירי הסיורים
סיורי שלושה ימים – 710 יורו
סיורי ארבעה ימים 860 יורו
המחיר נתון לשינויים קלים בהתאם לשער היורו ותוכנית הסיור
10 אחוז על דמי הקדימה לנרשמים מוקדם!
עלות הסיור כוללת
כניסות לתערוכות הביאנלה ולמוזיאונים, כל הסיורים המודרכים והפעילויות המצוינים בתכנית הסיור.
המחיר אינו כולל
טיסות, לינה, ארוחות וכלכלה אישית, ביטוח בריאות ונסיעות (חובה, ובאחריות כל משתתף), נסיעות עירוניות, מיסים עירוניים (משולמים באופן עצמאי במלון בעת הצ'ק אאוט)
תנאי הרשמה וביטול יישלחו בנפרד במועד ההרשמה

להרשמה ופרטים נוספים צרו קשר
נטע עשת
052-8792935 infotalkingart@gmail.com
שני ורנר – יזמת ובעלים
054-6464979 talkingarttlv@gmail.com

זר לא יבין זאת. המלצות הסופ"ש 2-4.5

כתיבת תגובה

גלריה שנפתחת מחדש לאחר אירוע טראומתי, אמנית שלוקחת את עבודתה עוד צעד קדימה ואמנים שמשתמשים בחוויותיהם האישיות כדי לספר סיפור רחב יותר. את כל אלה קשה לראות במבט חיצוני והם דורשים הכרות מעמיקה יותר עם שדה האמנות והדמויות המרכיבות אותו. המלצות השבוע הן הנסיון שלנו להכניס אתכם בסוד העניינים.
גלריה בארי פותחת את הסניף התל אביבי המיוחל שלה עד שתחזור למקומה הטבעי בקיבוץ; במעבדה מפרקת לילי כהן פרח-יה את הציור למרכיביו הראשוניים; ובגלריה רוזנפלד מציג הצמד נוי ותמיר תערוכה אישית מאוד וציבורית מאוד בו זמנית. בהמלצת הלוקאלז שלנו תערוכה לעאישה עראר בגלריה דביר בפריז.

ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

לילי כהן פרח-יה, מתוך תערוכת יחידה במעבדה, תל אביב

'ואני, לו רק הייתי יכול, הייתי', תערוכת יחיד של מתי אלמליח והשקה של גלריה בארי בתל אביב. אוצרת: סופי ברזון מקאי

כמה חיכינו להמלצה הזו. בתוך ים שברון הלב של השבעה באוקטובר, התמונה של גלריה בארי שרופה עד היסוד דקרה לנו בלב במיוחד. אחרי חודשים שבהם תערוכות הגלריה התארחו בחללי אמנות ברחבי הארץ, סוף סוף היא משיקה את החלל החדש, וכפי שהם מדגישים, הזמני – בתל אביב!  נדמה שאין מתאימה מתערוכתו של מתי אלמליח כדי להשיק את חלל הגלריה החדש – הצילום של אלמליח מציג דיוקנאות עצמיים שלו מלאי עדינות ושבריריות בתוך חללים שנראים כחדרי מלון וחדרי המתנה. השילוב בין החשיפה האינטימית של אלמליח לבין החדרים הזרים מסמל אולי במשהו את הגלריה שנעקרה ממקומה. ובעיקר התמונות מזקקות מבט עדין ומלא חמלה על זהות, מגדר, גוף וגיל. אלה ימים שקשה לדבר בהם על ניצחון. המילה המפוארת הזו קיבלה משמעות אחרת ומורכבת יותר אחרי מאורעות השבעה באוקטובר והמלחמה הקשה שפרצה בעקבותיהם. ובכל זאת, נצחונות אפשר וצריך לחגוג, גם אם הם לא מושלמים. הקמתה המחודשת של גלריה בארי, במיוחד כשנעשתה באמצעות סולידריות של קהילת האמנות הישראלית כולה, היא בהחלט ניצחון כזה. ברכות חמות לצוות גלריה בארי, מתרגשים איתכם עד השיבה הביתה ואחריה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 20:00, גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9, קומה 1, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'תנשמי', תערוכת יחידה של לילי כהן פרח-יה. אוצר: שרון תובל

בתערוכה החדשה שלה במעבדה של שרון תובל ברחוב הרצל בתל אביב, ממשיכה לילי כהן פרח-יה לאתגר את המצע הציורי כפי שהיא עושה באופן עקבי בעבודותיה בשנים האחרונות. אנחנו עוקבים במשך שנים ארוכות אחרי עבודותיה של כהן פרח-יה ולא נדיר למצוא אותה מציירת על ניירות פרגמנט, או הדפסים בפורמטים לא שגרתיים ועוד דרכים לאתגר את המדיום. כעת היא פורצת גבולות חדשים ומפרקת את הציור לחלוטין לאלמנטים פיסוליים נפרדים שממלאים את חלל הגלריה ומאפשרים לצופה להיטמע בתוך יצירת האמנות. גם כאן, לא מסתפקת האמנית בפירוק הציור בלבד, אלא גם עושה שימוש בחומרים ואלמנטים לא שגרתיים כמו נייר מכווץ, ניילון ואלמנטים פיסוליים אחרים בכדי לייצג את חלקיו השונים של הציור המפורק. המסע הארוך שלנו בעקבות עבודתה של לילי כהן פרח-יה לאורך השנים תמיד הניב רגעים מרתקים ונראה שזה עוד אחד מהם. יש למה לחכות.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק

'בפרקים הקודמים', תערוכת יחיד של נוי ותמיר. אוצרת: מיה פרנקל טנא

מה שמחבר קהילה למקום הוא אוסף של סיפורים. לפעמים הסיפורים האלה מרגישים פרטיים ואישיים, אבל ברגע שמספרים אותם למישהו אחר מגלים שהוא או היא חיו סיפור דומה מאוד. כך נוצר בית. צמד האמנים הצעיר יחסית נוי ותמיר הספיקו כבר לעשות לא מעט בקריירה הקצרה שלהם וכעת בתעוזה שלא לומר מעט חוצפה בריאה האופיינית להם הם עורכים סוג של "רטרוספקטיבה בתערוכתם הראשונה בגלריה רוזנפלד. נוי ותמיר יוצרים תערוכה שהיא בו זמנית גם אינטימית ואישית מאוד, אבל גם ממקמת אותם בתוך קהילות רחבות יותר ובתוך הזמן בו הם חיים. כך אנחנו מקבלים נקודות מבט ייחודיות על החוויה של נוער קווירי בארץ, על אקטיביזם מתמשך, על החיים לצד ובתוך מלחמה שאינה נגמרת ועוד. כמעט כל אחד מאיתנו ימצא את עצמו בתוך אחד מהתרחישים הללו. שלבו את זה עם הסגנון הבלתי ניתן לחיקוי של הצמד והחיבה שלהם לפיסול לא שגרתי ותקבלו קרנבל מאוד ישראלי ועכשווי. תענוג

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז

 ‘There was love, there was death, and there was you’ תערוכת יחידה של עאישה עראר

תערוכת יחידה של אמנית פלסטינית בגלריה ישראלית בפריז – בימים אלו זה נשמע מינימום כמו "ואריה עם גדי ירבץ" והנה זה בדיוק מה שקורה כרגע בסניף הפריזאי של גלריה דביר. האמנות של עאישה עראר לא משדרת מייד פוליטיקה, אבל היא בהחלט זועקת מעומק הלב זהות, נשיות ואחרוּת. הציור הפראי והיצרי של עראר הולך כנגד כל סטריאוטיפ שננסה להלביש על הסיטואציה ואולי דרך שבירת המוסכמות הצפויות נצליח ליצור גשר בר קיימא בין תרבויות.

התערוכה מוצגת עד 15.6, בגלריה דביר, פריז
בכתובת: Dvir Gallery, 13, rue des Arquebusiers, Paris
פרטים נוספים באתר התערוכה

נוי ותמיר, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב