אחרי תקופה ארוכה שבה עבודת הכפיים של האמן הלכה ונעלמה, אמנים ראו את עצמם בדרך כלל כמנותקים מעולם עובדי הכפיים, וקו גבול עבה וברור נמתח בין בית המלאכה לבין הסטודיו. בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה בה מלאכות היד חוזרות על זירת האמנות העכשווית – גם בשילוב של קראפט וגם בחזרה של נוכחות פיזית בתוך היצירה העכשווית. תערוכות השבוע מנסות להשיב את הכבוד לבעלי המקצוע – אם באמצעות תיאור ציורי שלהם, או באמצעות פתיחת הסטודיו עצמו וחשיפת תהליכי העבודה בו. ואנחנו מקבלים הצצה מרתקת לדרך שבה "אמנות גבוהה" ומלאכה מזינות זו את זו.

בגלריה בנימין מוצא רובי בקל את האלמנט הציורי בעבודתו של הצַבָּע; במוזיאון ראשונים בפתח תקווה תערוכה שמאירה את עבודת הכפיים של המתפרה; בסדנאות האמנים פותח אבי סבח את הסטודיו שלו. וגם – שתי תערוכות פרס שמגיעות דווקא מגלריות עצמאיות.

שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר, ושיחזרו כולם הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

רובי בקל, מתוך תערוכת יחיד בגלריה בנימין, תל אביב

'הציור המופשט של הצַבָּע', תערוכת יחיד של רובי בקל. אוצר: לארי אברמסון
צַבָּעים וציירים – באנגלית יש להם את אותו שם. כאילו השפה עצמה מנסה לכפות איזו צניעות על אמנים לבל יגבה ליבם – היא כמו אומרת להם: הנה בסוף מה אתם עושים? פשוט ממלאים משטחים בצבע. ואולי בעצם השפה פונה אל הצַבָּע ואומרת לו – גם במלאכתך הפשוטה יש מן האמנות. בתוך המרווח המסקרן הזה מתמקם הצייר רובי בקל. בקל מצייר צבעים בעבודתם – בציור פיגורטיבי קלאסי ומוקפד שמאזכר את הציור הסוציאליסטי של תחילת המאה ה-20. אך לצידם של הצבעים מצוירת גם הקומפוזיציה המופשטת שיצרו משיחות הצבע והשפכטל על הקיר. כך נוצרת הזהות המשולבת של הצייר-צַבָּע שהעברית הפרידה ביניהם אך האמן מאחד ביניהם שוב. בטוויסט מעורר סחרחורת וצובט בלב, מצייר בקל לצבעים את פניהם של חטופים או הוריהם ומחבר בין השאלות האמנותיות והסמנטיות לבין המציאות הישראלית המבהילה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.4, 20:00, גלריה בנימין, שביל המרץ 5 קומה 3, תל אביב
התערוכה תוצג עד 10.5. שעות פתיחה: רביעי 11:00-16:00, חמישי 15:00-20:00, שישי ושבת 10:00-15:00
פרטים נוספים באתר הגלריה

'המתפרה', תערוכת יחידה של איילת שחר. אוצרת:  מור ברק ריבלין
מעולם לא עסקה הסצנה המקומית בקשרים שבין אמנות לטקסטיל כמו שהיא עושה זאת בימים אלו. זה מתחיל כמובן במחזור התערוכות המופתי המוצג כעת במוזיאון הרצליה ונמשך גם עם תערוכות בנושא בבית בנימיני – בכל מקום נראה שנותנים מקום לצדדים האמנותיים של מה שהיה עד לא מזמן מלאכה "נמוכה" ונחשבת פחות. בתערוכתה החדשה מכוונת איילת שחר זרקור ציורי דווקא על הצד הלא זוהר או אמנותי של תעשיית הטקסטיל. שחר מציירת סצינות מתוך העבודה במפעל של משפחתה שם מייצרים בין השאר ציוד צבאי גס וקשוח. העבודה במתפרה אינטנסיבית ונטולת רומנטיקה וציוריה של שחר גם הם אינטנסיביים, עמוסים וגדושים. אך מתוך האינטנסיביות והגודש מזדהרת תחושה של תבונת כפיים וגאווה בעבודה קשה והגונה. שיר אהבה משפחתי לעמל.
פתיחה: יום שישי, 4.4, 10:30, מוזיאון ראשונים, קריית המוזיאונים, ארלוזורוב 30, פתח תקווה
התערוכה תוצג עד 31.5. שעות פתיחה: שני, רביעי, שישי ושבת – 10:00-14:00, חמישי – 16:00-20:00, ראשון ושלישי – סגור

סטודיו פתוח של אבי סבח. אוצרת: ורד גני זפרן
זה ממש פינוק נדיר. הצייר המעולה, זוכה פרס רפפורט, אבי סבח, חי בחו"ל רוב הזמן. בתקופה האחרונה הוא נמצא בארץ וכך גם הסטודיו שלו. כעת הוא פותח את הסטודיו שמתארח ב"גלריה האמן האורח" של סדנאות האמנים בתל אביב ונותן לנו אפשרות לבקר את מאחורי הקלעים של יצירתו. תערוכת הפרס של סבח במוזיאון תל אביב היא אחת המעולות של השנה האחרונה בענינו והיא ממש רגע לפני סגירה (סוף השבוע הקרוב ונגמר). זו הזדמנות מעולה להיחשף לא רק ליצירתו המוגמרת והמוכנה של סבח, אלא גם לתהליכים, לסקיצות, לתעיות והתהיות של האמן המרתק הזה. אם להמשיך את נושא אנשי המקצוע ששזור בהמלצות השבוע, הרי שהסטודיו הוא בית המלאכה של האמן, כאן הוא עוסק בעבודתו היומיומית וכאן הוא מפתח את הטכניקה והרעיונות שלו. אבי סבח ידוע בפרקטיקת הסטודיו הייחודית שלו ובתהליכים יוצאי הדופן שהוא מעביר את עבודותיו לפני שהן יוצאות לעולם. לא כדאי להחמיץ את ההזדמנות הנדירה הזו.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של שחף לוי. אוצר: איתן בוגנים
אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.4, 20:00, סדנאות האמנים בתל אביב, רחוב התבור 32, תל אביב
התערוכה תוצג עד 24.5. שעות פתיחה: ימים שלישי – חמישי: 15.00-19.00, שישי – שבת: 10.00-14.00

וגם –
שתי תערוכות פרס של גלריות עצמאיות.
מי מחלק פרסי אמנות? אנחנו רגילים לחשוב בהקשר הזה על מוזיאונים, משרדי ממשלה ואולי תאגידים גדולים. במילים אחרות – מוסדות מבוססים עם תקציבים נדיבים שיכולים להרשות לעצמם לתמוך באמניות ואמנים. שתי תערוכות שנפתחות ביום שישי, שוברות את הסטריאוטיפ באופן המשמח ביותר. הגופים שעומדים מאחורי שני הפרסים שהולידו את התערוכות הן דווקא גלריות עצמאיות, שבעצמן נאבקות על קיומן מעצם המציאות הישראלית המורכבת, וחוסר תמיכה במוסדות תרבות. בתוך המאבק הזה, בחרו הגלריות בארי וחנינא לנווט משאבים יקרי ערך לטובת תמיכה באמנות צעירה כחלק מהאג'נדה הרחבה שלהן. ואכן, התערוכות עושות בדיוק מה שגלריות עצמאיות נועדו לעשות – לקדם ולחשוף אמנים מצויינים. ישר כח!

'ימי סאדאת', תערוכת יחיד של חגי פרגו לרגל זכייתו בפרס גלריה בארי ביריד צבע טרי. אוצרת: סופי ברזון מקאי אירוע פתיחה: יום שישי 4.4, 11:00, גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9, קומה 1, תל אביב
התערוכה תוצג עד 17.5. שעות פתיחה: שלישי, רביעי 11:00-18:00, חמישי 14:00-20:00, שישי 10:00-14:00, שבת 11:00-14:00/ פרטים נוספים באתר הגלריה
'שן הדוב', תערוכת יחידה של ציפי לוסטיג, לרגל זכייתה בפרס סלון חנינא של גלריה חנינא. אוצרת: הגר רבן אירוע פתיחה: יום שישי, 4.4, 11:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
התערוכה תוצג עד 24.5. שעות פעילות: רביעי-חמישי: 19:00-13:00, שישי-שבת: 15:00-11:00 אירוע פייסבוק

אבי סבח, מתוך סטודיו פתוח בסדנאות האמנים בתל אביב (פרט)

המילים "התפרקות", "התפוררות" ו-"התמוססות" יכולות לעורר לא מעט חרדה, במיוחד בימים אלו שנראה שהכל סביבנו מאבד כל שייריי יציבות שעוד החזיקו אותו איכשהו. אך בשביל אמניות ואמנים, חוסר יציבות הוא לעתים קרובות מקור להשראה ויצירה. לא רק שהם אינם חוששים מההתפרקות – הם מחפשים דרכים יצירתיות להביא אותה בעצמם. תערוכות השבוע מציעות מרחבים של אי יציבות והתפרקות כמצע לחיפוש, גילוי וצמיחה. כמה טוב שיש לנו עוד אמנות טובה, ללמוד ממנה.

בגלריה של ארטפורט מפגישה פאטמה שנאן את שבריריות הגוף עם זו של הטבע; במוסררה אמניות פלסטיות ומשוררות יוצאות למסע משותף; בגלריה פי8 שתי ציירות מפרקות את הדימוי הציורי, כל אחת בדרכה. וגם – הרצאה ומפגש סטודיו עם האמנית המיוחדת חן כהן.

שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר, ושיחזרו כולם הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

אורית ליבנה, מתוך תערוכה זוגית עם עתליה שחר בגלריה פי8, תל אביב. צילום: עמרי ליבנה

'מסע במקום', תערוכת יחידה של פאטמה שנאן. אוצרת: ורדית גרוס
לאורך הקריירה שלה, נראה שהאמנית המעולה פאטמה שנאן מתעניינת בהתמוססות והתפוררות. בציוריום שפרסמו אותה מוצגות דמויות שניצבות על או מול שטיחים אוריינטליים ונדמה שנמוגות אל תוכם וגם השטיחים בתורם נראה שמתמוססים אל תוך הנוף והטבע. בתערוכתה החדשה בגלריה של תוכנית הרזידנסי ארטפורט היא ממשיכה את העיסוק בהפשטה של הטבע והתרבות. באמצעות עבודות וידאו, משלבת הפעם שנאן את גופה הממשי בתערוכה כאשר היא מנסה להגיע להתמוססות שמעניינת אותה באמצעות פעולות פרפורמטיביות מאומצות שנועדו לקחת את גופה ונפשה לקצה גבולותיו. באמצעות המפגש של הגוף עם הטבע במקומות כמו מכתש רמון, ים המלך או יערות אירופה, שנאן מצביעה על שבריריותו של הגוף אך גם על שבריריותו של הטבע ועל האשליה הטמונה בנסיון לשלוט בו. מרתק לעקוב אחרי התפתחות השפה של שנאן בשנים האחרונות ובעיקר את ההתעקשות שלה לא לשקוט על השמרים ולבחון דרכי פעולה חדשות.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.3, 19:30, ארטפורט, העמל 8, תל אביב
התערוכה מוצגת עד 31.5
שעות פעילות: רביעי וחמישי 12:00-19:00, שישי ושבת: 10:00-14:00. בימים אחרים בתיאום מראש.
אירוע פייסבוק

'כשהדרך נגלית לפניי, הרוח כבר שם', תערוכה קבוצתית. אוצרת: טלי רומם
אחרי מחזור התערוכות החדש במוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע, המוקדש למפגש בין אמנות פלסטית ושירה (עליו המלצנו כאן} מגיעה תערוכה נוספת העוסקת בקשר בין שני הענפים האלה של עץ האמנויות. במסגרת מיזם 'פוטופואטיקה' של בית הספר מוסררה, המפגיש בין אמנות, הגות ושירה נפתחת תערוכה בהשראת דמותה של שלומית פרידה פלאום. פלאום היתה אישה יוצאת דופן ופורצת דרך שרשימת הטייטלים שלה ארוכה ומרשימה וכוללת אשת חינוך, עיתונאית, סופרת והרפתקנית. במשך כעשרים שנה במאה הקודמת, בין שתי מלחמות העולם נדדה פלאום בעולם לבדה – תחביב לא שגרתי לאישה בזמנו. ולא רק זאת – הספר 'בת ישראל נודדת' אותו פרסמה בשנת 1935, הוא כנראה האוטוביוגרפיה הראשונה שנכתבה על ידי אישה בעברית. דמות נשית מעוררת השראה ומציתת דמיון שכפי שקרה יותר מדי פעמים במקרים כאלה – נשכחה כמעט לחלוטין. התערוכה מציגה את חוויית הנדודים מזווית מבט נשית ומעלה על נס הוויה של חיפוש ותנועה מתמידים.
בהשתתפות האמניות: הדס דוכן, ענבל הופמן, דנה לב לבנת  והמשוררות: ללי מיכאלי, סבינה מסג ותמר שיין.
אירוע פתיחה: שישי, 28.3, 11:00, מוסררה, בית קנדה, רח' שבטי ישראל 22 (קומה 4), ירושלים
התערוכה תוצג עד 16.5. שעות פתיחה: א'-ה', 10:00–17:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'סלואו', תערוכה זוגית של עתליה שחר ואורית ליבנה. אוצר: אילן ויזגן
במבט ראשון, הציירות עתליה שחר ואורית ליבנה פועלות בדרכים שונות למדי. אורית ליבנה נשענת על יסודות של ציור אקדמי יציב. בציוריה יש דימויים מובהקים אשר מיוצגים באופן נאמן יחסית למציאות והיא עוסקת במה שעסקו ציירים קלאסיים מאז ומעולם – אור, קו ופני שטח מוקפדים ועשויים היטב. לעומתה עתליה שחר אמנם יוצאת מתוך רישום מהתבוננות, אך הגישה שלה היא חופשית ופראית הרבה יותר. עם זאת, כאשר מתבוננים לעומק בעבודותיהן של שתי הציירות, מגלים שהעיסוק שלהם קרוב אולי משנדמה. מבט קרוב חושף שמה שכנראה מעניין את האמניות יותר מיצוג נאמן של המציאות, הוא מציאת דרכים לפירוק הדימוי והקומפוזיציה. הציור המונוכרומטי של אורית ליבנה נראה כאילו צויר דרך עדשה מלוכלכת או על פי צילומים עתיקים – הדימוי בעבודותיה הוא לא הרבה יותר מהבהוב אור או צללית מטושטשת. עתליה שחר מפרקת את הציור שלה באמצעים ישירים ואלימים יותר – באמצעות התזה של מים והרטבת המצע הציורי היא מפרקת את הדימוי, לא כמטאפורה אלא פיזית ממש. ביחד התערוכה שלהן נראית כמראה לזמנים שבהם המובן מאליו הולך ומאבד ממשמעותו ושום דבר כבר לא מובן מאליו.
פתיחה: 27.3, 20:00, גלריה P8, רחוב הפטיש 1, תל אביב
התערוכה תוצג עד 3.5. שעות פתיחה: רביעי-חמישי 20:00-15:00, שישי-שבת 15:00-10:00

וגם –
הרצאה מאת יונתן אולמן ומפגש סטודיו עם האמנית חן כהן 4.4
אצל האמנית חן כהן, הגוף הוא זירת קרב והיא מציגה אותו ברגעיו החשופים והפגיעים ביותר. כהן יוצרת לעצמה שפה של דימויים גופניים בעלי חוקיות פנימית שהחליטה עליה, ושכדי לעמוד בה היא עוברת את סף הנוחות והכאב.
הצטרפו אל יונתן אולמן למפגש מיוחד הכולל הרצאה על אמנות הגוף פורצת הגבולות ולביקור בסטודיו של חן כהן.
בשנות השבעים של המאה העשרים לפתע השימוש בגוף חוזר אל המרכז של שדה האמנות – ועוד איך חוזר – בביטויים הכי קיצוניים שלו. אמנים בודקים ומותחים את הגבולות של מה שאפשר ומה שניתן לעשות עם הגוף עד להתשה מוחלטת של גוף המציג ושל הקהל שמגיע לצפות במיצג. מתי בעצם המיצג מתחיל, ומתי הוא מסתיים? האם החיים כולם הם לא סוג של מופע של גוף? ביחד עם הכניסה של הגוף הממשי לתוך שדה האמנות נכנסות גם שאלות עמוקות על כאב, מגדר, חיים ומוות ועוד.
בהמשך להרצאה נפגוש חן כהן ונשוחח איתה על עבודתה.
מפגש אמנותי מרתק ומעשיר שכולל מבט תיאורטי רחב ומעמיק בשילוב מפגש אינטימי עם אמנית שפועלת כאן ועכשיו בחזית של האמנות.
זה לא סיור רגיל וגם לא מפגש סטודיו רגיל, לא כדאי לפספס
יום שישי, 4.4, בשעות הבוקר בתל אביב. מספר המקומות מוגבל מאוד. פרטים והרשמה בקישור

דנה לב לבנת, מתוך תערוכה קבוצתית במוסררה, ירושלים

שלוש-ארבע המלצות בשבוע זה ממש לא מרחב מספיק בכדי להקיף את כל העושר של סצינת האמנות המקומית הדינמית והתוססת. לפעמים תערוכות מעולות פשוט נאלצות להשאר מחוץ להמלצות השבועיות. לכן אנחנו משתדלים אחת לכמה זמן לעשות השלמת פערים בכדי לתת את הבמה לתערוכות מצויינות שחבל לפספס רק בגלל מגבלות הפורמט. מעניין שבאופן מקרי כל המלצות השבוע הן על תערוכות של אמנים גברים. גבריות ואמנות גברית עומדת במרכזו של אחד הסיורים המוצלחים ביותר של התוכנית השנתית שלנו השנה ועולות בו שאלות מרתקות על מה מייחד, אם בכלל, אמנות שנוצרת על ידי אמנים שהם במקרה או שלא במקרה גברים. האם אתם רואים משהו משותף בין אמני ההמלצות השבוע? כתבו לנו.
בגלריה נולובז מציג שוני ריבנאי ציור שנע בין הדיגיטלי לגופני; במוזיאון תל אביב שואל רונן זן שאלות בנוגע לאמינות הזכרון הצילומי; בגלריה רוטשילד חוזר רן טננבאום לציור מהתבוננות. וגם – תמיר שר מפגיש בין תיעוד תרבות אידאלי לבין מגבלות המציאות.
שיהיה סופ"ש נעים של בשורות טובות, ושיחזרו כולם וכולן הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

שוני ריבנאי, מתוך תערוכת יחיד בגלריה נולובז, תל אביב

'המקום כבר יקרָא', תערוכת יחיד של שוני ריבנאי. אוצר: אבשלום סולימן
כאשר מתארים את הציור של שוני ריבנאי אפשר להשתמש בשתי שפות שונות מאוד. מצד אחד הציור שלו מתכתב עם העולם הדיגיטלי והוירטואלי – בתוך המרחב המופשט מזדהרים אובייקטים חידתיים בוהקים שנראים כמו אלמנטים של גרפיקה ממוחשבת שבאופן מפתיע נראים לפעמים כמו אורגניזמים מתחת לעין המיקרוסקופ. המשחק בין הרקע לקדמת הציור והגבולות החדים שריבנאי נותן לאובייקטים הציורים שלו באמצעות שימוש במגון טכניקות, כמו מסקינג טייפ שיוצר את הגרפיות הקווית, משוות לציור שלו מראה של משהו שנוצר אולי על ידי מכונה או אלגוריתם מתוחכם. מצד שני – משיחות המכחול הפראיות והנחת הצבע הבשרנית זועקות לנו שיש לנו כאן עניין עם יד, עין ולב אנושיים. בימים אלה, שבהם אנחנו מצויים בתחילתו של מאבק איתנים בין הבינה המלאכותית לזו האנושית, בכל הנוגע ליצירה של אמנות – עבודותיו של ריבנאי נראות כמו מפגש פסגה קריטי בין הצדדים. התוצאה היא ציור עכשווי ורלבנטי מאוד.
התערוכה מוצגת עד 15.3 בגלריה נולובז, שביל המרץ 3, קומה 3, קריית המלאכה, תל אביב
שעות פתיחה: רביעי 12:00-16:00, חמישי 17:00-21:00, שישי-שבת 10:00-14:00

'הולך אל תוך', תערוכת יחיד של רונן זן. אוצרת: סופיה בארי
כאשר קבוצות התוכנית השנתית שלנו ביקרו בסטודיו של רונן זן לפני ארבע שנים, הוא עוד היה סטודנט בתואר השני של בצלאל. אבל כבר אז זיהינו בו קול יחודי ומרתק שלא היה לנו ספק שיותיר חותם בעולם האמנות והצילום הישראלי. והנה כעת הוא מציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב בעקבות זכייתו בפרס פרסר לצלם ישראלי צעיר לשנת 2023. זן עושה שימוש מקורי במניפולציות צילומיות שונות בכדי לבחון את אמינותו של הזכרון כפי שהוא בא לידי ביטוי בתיעוד צילומי. המורשת הדרוזית של זן באה לידי ביטוי טעון במיוחד בעבודות שנוצרו בזמן המלחמה האחרונה ונוגעות בשורשיו בצפון הארץ ובפיצול של משפחתו בין ישראל לסוריה. צילומים מהארכיון המשפחתי משתלבים בצילום היסטורי יחד עם צילום בזמן אמת של קהל הצופים בתערוכה עצמה ומה שמתקבל מתגלם בתערוכה חכמה ונוגעת ללב ששואלת שאלות על גבולות, על היסטוריה אישית ועל מגבלותיה של הטכנולוגיה.
התערוכה מוצגת עד 12.7 במוזיאון תל אביב, שדרות דוד המלך 27, תל אביב
שעות פתיחה: ראשון–שני: סגור, שלישי, חמישי: 10:00–21:00, רביעי, שבת: 10:00–18:00,
שישי: 10:00–14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'מקלעת השמש', תערוכת יחיד של רן טננבאום
בשבעה באוקטובר אחד מהדברים שהתערערו הוא תפיסת המציאות – טראומה בלתי נתפשת התרחשה וזעזעה עד היסוד את האמון שהיה לרבים מאיתנו בדברים כמו – כוחה של המדינה להגן עלינו, כוחו של צה"ל ואפילו דבר יסודי כמו רוח האדם. כדי להתמודד עם הערעור הזה, פונה כל אחד לעוגנים ויסודות שיכניסו יציבות לחייו. בשביל רן טננבאום, צייר וירטואוזי ומורה מוערך לציור, העוגן הזה היה ציור מהתבוננות. לאחר שלא עסק במדיום הזה במשך שנים – חזר טננבאום לסשנים קבועים של ציור בטבע ומול מודל. הוא מנקה את הראש ממחשבות ומתמסר לאור ולדרכים העדינות שבהן הוא משנה את האובייקט המצוייר. המבט הישיר אל המציאות שמול העיניים עזר לטננבאום להתקרקע מחדש אל עולם שנדמה שאיבד את הקרקע שלו. התערוכה המוצגת כעת בגלריה רוטשילד מציגה חלקים מתוך פרץ הציור הגועש של השנתיים האחרונות. במקביל מוצגת במוזיאון רמת גן תערוכה מעבודותיו של טננבאום לצד פורטרטים מאוסף צטלין – פרי יצירתם של אמנים מובילים מסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20, מרביתם מברית המועצות לשעבר. השילוב בין שתי התערוכות מראה את רן טננבאום כצייר בשיא אונו, אשר הציור הוא הפריזמה דרכה הוא מטעין את העולם במשמעות.
התערוכה מוצגת עד 15.3 בגלריה רוטשילד אמנות, רחוב מאור משה 2, תל אביב
שעות פתיחה: שלישי – חמישי 11:00-18:00 , שישי-שבת  10:00-14:00
פרטים נוספים באתר הגלריה 
התערוכה במוזיאון רמת גן מוצגת עד 30.6, פרטים נוספים באתר המוזיאון

וגם –
'הספרייה האינסופית', תערוכת יחיד של תמיר שר. אוצרת: קרן בר-גיל
בתערוכת היחיד שלו בחלל האמנות היפה של קרן בר-גיל, שואל הצלם תמיר שר שאלות לגבי אופיו של הידע האנושי והמאמצים לשמר אותו. בקו התפר שלפני מעבר הספריה הלאומי למשכנה החדש והמרהיב, בילה שר במרתפי הספריה ותיעד את מאמצי השימור והדיגיטציה של נכסיה הספרותיים של ישראל. בעבודותיו, שמערבבות צילום תיעודי קלאסי ועבודות קולאז' פיוטיות, מעמת שר את האידאה של שימור ללא גבול עם מגבלותיו של העולם הפיזי. אסתטיקה, פואטיקה ופוליטיקה נפגשות לתערוכה רבת יופי.
ביום שבת, 22.2 בשעה 11:00 יתקיים בתערוכה  שיח גלריה בהשתתפות האמן, האוצרת והצלם תומר אפלבאום. הכניסה חופשית.
התערוכה מוצגת עד 28.2 בחלל האמנות של קרן בר-גיל, נווה רעים 29 א' רמת השרון
(הכניסה דרך הסמטה שבין 27 ל 29)
שעות פעילות: חמישי ושישי 10:00-14:00, או בתיאום מראש בטלפון 054-7244311

רונן זן, מתוך תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב