סיפורם של פרחי האדמוניות – הצוות שלנו מסכם את תקופת הקורונה

בתמונה למעלה: האדמוניות של יעל בן ארי

56 ימים עברו מאז הסיור האחרון שלנו. 56 ימים בהם נטרפו כל הקלפים על ידי הקורונה, ונאלצנו להמציא את החיים שלנו מחדש. כמו רוב תושבי המדינה והעולם, גם אנחנו התאמנו את עצמנו למציאות החדשה וחיכינו שהכול יגמר ונחזור לשגרה. הסיורים, ההוראה, מפגשים יצירתיים, מפגשים עם קהל, ביקורי סטודיו, אירוח תיירים מחו"ל ובשביל חלקנו גם היצירה העצמאית שלנו כאמנים – כולם נפסקו או השתנו מאוד. בתוך מובלעת הזמן הזו, כל אחד מאיתנו חווה את החיים אחרת, וכעת עם חזרה מסתמנת לשגרה אנו משתפים אתכם בתמונה אחת שמסמנת עבורנו את תקופת הקורונה.

שלכם, ומחכים כבר להתראות בסיורים
שני ורנר וצוות Talking Art: יעל, אלעד, לירון, מיכל, יונתן ודויד.

משבר הקורונה היה בעיקר שיעור מאוד חשוב עבורי. כבעלת עסק עצמאית, נתקלתי לראשונה מזה שמונה שנים במשבר עמוק כל כך. כל הסיורים לעתיד הקרוב התבטלו, ולרגע היה נדמה שהכול נגמר כבאבחת חרב. אחרי הרגעים של ההלם הראשוני, הבנתי שהמצב הזה אינו בשליטתי, האמנתי שמה שבניתי במו ידיי הוא חזק ויציב ויכול לעבור את זה, ושחררתי. לאחר שהתמסרתי לשינוי, מצאתי שקט. בלי מחויבויות ובלי דד ליין, נפתחה פתאום אפשרות לבלות זמן של קסם עם בתי בת השנה וחצי – רני. זו היתה תקופה של יצירתיות אחרת, להמציא כל בוקר עולם של משחקים עבורה. לאפשר לה לחקור צמחים ושבלולים, לקשקש באמבטיה, ללוש בצק, לטעום מלח, להתלכלך בבוץ וללטף גורי חתולים.
ועכשיו, החזרה לשגרה שכל כך חיכיתי לה בהתחלה, נמהלת גם בעצב. אמא חוזרת לעבודה. אבל החיים לא יהיו אותו הדבר עבורנו, הפרופורציות השתנו, הלב התרחב, וטעמנו יחד משהו שלנצח יישאר איתנו, גם בימי השגרה.
שני ורנר – יזמת ובעלים

סיפורם של פרחי האדמוניות או בשמם הנוסף פיונים בימי הקורונה
פרח מלכותי אשר גדל בחממות ברחבי הארץ ופיתוח ייחודי לאופן גידולו הושג במכון מחקר מיוחד בגליל. בתקופה האחרונה אני וחברותיי החלפנו משלוחי זרים בינינו, לחמם את ליבנו ונפשנו הסגורים בימי הקרונה המעיקים.
שיבואו לנו רק ימים בריאים ????
יעל בן ארי – מנהלת אדמינסטרציה ושיווק

התגובה הראשונית שלי למשבר היתה השתבללות והתכנסות פנימה. במסגרת הפיכת הבית למרכז החיים והחיפוש אחרי אאוטלט יצירתי באין סטודיו, הפך המטבח לממלכה שלי ונכנסתי לבולמוס של בישול ואפייה. האפיה של חלה בכל יום שישי החזירה שגרה לשבוע שהתפורר ונתנה לי הזדמנות לעבוד עם הידיים. מאז חזרתי כבר לסטודיו והתנעתי מחדש את שגרת העבודה שם, אבל הזמן השקט הזה של לישה, התפחה וקליעה ישארו איתי כסמל מובהק של התקופה המשונה הזו.
אלעד רוזן – מנהל תוכן ורשתות חברתיות

חלות מסמלות מבחינתי בית. במהלך תקופת הקורונה התחלתי להעמיק עוד יותר את הידע שלי באפייה ובבישול – דברים שבמהלך המרדף היום יומי- נדחקים לפינה. פתאום היה לי זמן לחקור ולהעמיק במתכונים, לחכות להתפחת הבצק, ללוות את הבישולים במהלך בישולם. זאת מבחינתי תמצית תקופת הקורונה – היה אפשר לרגע לעצור ולקחת את הזמן.
לירון אלקולומברה – מדריכה סיורי אמנות

החלות של לירון אלקולומברה (מימין) והחלה של אלעד רוזן (משמאל)

אחד הדברים הכי נחמדים שהיו בסגר זה שפתאום היה לי זמן לבלות בבית ולגלות את האיכויות הנפלאות של גג ביפו באביב. כמה כיסאות ים, קצת קרם שיזוף וספרים. והבונוס היה שבתור ברמנית לשעבר גם הפכתי לאחראית קוקטיילים. בתמונה: אפרול שפריץ שהרמנו לכבוד יום ההולדת של שני.
מיכל סופיה טוביאס – מדריכה סיורי אמנות בעברית ובצרפתית

אני גר על אלנבי, הרחוב המופלא והרועש בעולם כולו. והנה הקורונה גרמה גם לו להפוך לשקט ולהצטרף ביחד עם שאר הרחובות למסלול טיול נעים.
דויד דובשני – מדריך סיורי אמנות בעברית ובצרפתית

נתקלתי בצילום הזה תוך כדי (עוד) גלילה בפייסבוק. שמרתי אותו. כנראה שדיבר אלי.
אם אני צריך לנסות להבין 'למה?', אז נדמה לי שאחד הדברים שאני נאבק איתם מאז הכול החל הוא אשמה על מה שמרגיש לי כמו הסתגלות איטית שלי למציאות חדשה שלא ברור כמה זמן היא תימשך ואיך יראה 'העולם של אחרי'. 
יונתן אולמן – מרצה ומדריך סיורי אמנות

הבחירה של יונתן אולמן: עבודה של Michael James Schneider 

הקוקטיילים של מיכל סופיה טוביאס

אלנבי ריק. צילום של דויד דובשני