האמנות שעשתה לי את השנה

בעז נוי, אמן השנה שלי

כן, זאת הייתה שנה מוצלחת, רבת תהפוכות ורבת חידושים. כפי שייחלתי לעצמי בשנה הקודמת, זאת הייתה השנה של Talking Art. בה הוא הבשיל מפרוייקט נוסף בין שלל הדברים שעשיתי, לדבר המרכזי, לעוגן, למיזם שאני כל כך גאה בו, ובעיקר לשופר שבאמצעותו אני יכולה לעשות מה שאני הכי אוהבת – לדבר על אמנות, כל הזמן. בשנה האחרונה השקנו את ליין "ההרצאות עד הבית", את מועדון לקוחות ה-VIP, את הסיור בסדנאות החבויות של יפו, ובמוזיאון ישראל בירושלים, וכמובן את סדרת הסיורים בחו"ל כשהסיור המדהים לפריז היה הראשון שביניהם. פגשתי המון אמנים, אוצרים, חוקרים ויזמי אמנות חדשים, וכמובן אינספור שוחרי אמנות שהיה לי העונג לסייר איתם במהלך השנה האחרונה. השנה הזו נחתמת עם סימן לשנה הבאה, עם ארבע קבוצות שתצאנה אתנו לתכנית הסיורים השנתית ברחבי הארץ, עם סיור מאלף שצפוי לנו בפריז בנובמבר הקרוב ועם עוד המון תכניות שמתבשלות להן (סיור למוסקבה למשל…).
אז תודה לכם, אוהבי אמנות באשר תהיו – זה לא שווה כלום בלעדיכם. רגע לפני סיום, ובמיטב המסורת – להלן האמנות שעשתה לי את השנה.

תערוכת השנה
טוב, השנה היה באמת שפע של תערוכות מעולות, מזו של אלי גור אריה במוזיאון תל אביב, לתערוכתה האינטימית והמיוחדת של מרב קמל בגלריה עינגא, תערוכת ליל הסדר היפה של ורד אהרונוביץ' בגלריה חנינא והתערוכה המשובחת של טל ניסים בגלריה אינדי שלה היה לי הכבוד לכתוב את הטקסט. התחרות הייתה קשה אבל מעל כולם התבלט השנה במיוחד פסטיבל הצילום שהתקיים בנמל יפו בחודש מאי האחרון. כחובבת צילום ומישהי שאלה הם מקורותיה, הפסטיבל הזה באמת היה חגיגה מרהיבה, עם שלל תערוכות ופרוייקטים ועשרות צלמים שאת חלקם לא הכרתי קודם לכן. "מרחב מוגן", התערוכה המרכזית של הפסטיבל הייתה אצורה בצורה יוצאת דופן ומעוררת השראה (אוצר: אלדד רפאלי), כולל הצבות מעניינות וחיבורים לא צפויים בין אמנים. אוהד בנית, שהיה אמון על עיצוב המתחם כולו עשה עבודה מדויקת ששיקפה את התמה המרכזית של הפסטיבל. ראוי גם לציין את התערוכה "אוניברסום" שאצר שרון תובל בגלריה רוזנטליס. אך מעבר לכל זאת, התבלטו בעיני האנשים שמאחורי הפסטיבל שהפכו לשותפים לדרך ולחברים טובים ואני צופה לנו עוד הרבה שיתופי פעולה יחד.

אסתר כהן, אמנית השנה שלי

אמן השנה
סיפור הפגישה שלי עם בעז נוי היה מקרי לחלוטין. הוזמנתי על ידי האוצרת סמדר שינדלר לבקר בעיר התחתית בחיפה ולהכיר מקרוב את סצנת האמנות המתפתחת שם. בתור חיפאית לשעבר לא היו לי המון ציפיות, ידעתי מה קורה שם והכרתי את רוב האמנים שפועלים באזור. אך מסתבר שקרה המון מאז עזבתי את העיר והסצנה האמנותית שם מיוחדת ומרתקת. אם כן, כחלק מהסיור ביקרתי גם בסטודיו של בעז, וזו הייתה הפתעה מופלאה, לא פחות. האותנטיות, הצניעות והקסם שבאישיותו של בעז משתקפים גם בציורים שלו. סצנות קטנות, יומיומיות, רגעים של שקט בסטודיו, נופים חיפאיים הנשקפים מבעד לתריסי הגלגלת המוכרים כל כך מהעיר הזאת, כולם הופכים לשפה ציורית עדינה ומרגשת. גם טכניקת הציור הפיוטית כבשה אותי, משיכות מכחול שהן כמו ליטופים, ופלטה של צבעים שכמותה לא ראיתי הרבה זמן. על אף ההיכרות הקצרה שלי עם בעז ועל אף הידיעה שבשנה הקרובה צפויות לו הרבה תפניות מרגשות, בכל זאת לא כל יום אני פוגשת אמנות שנוגעת בי ככה, ועל כן בעז נוי הוא אמן השנה שלי. קחו לכם שעה קלה ובקרו באתר של בעז, לא תצטערו.

אמנית השנה שלי
אני עוקבת כבר כמה שנים אחר עבודתה של אסתר כהן, שלמען גילוי נאות היא גם חברה טובה שלי, אבל אני ממש לא משוחדת. לאסתר הייתה שנה טובה, עם שתי תערוכות יחיד – בבית האמנים בתל אביב, ובמשכנות שאננים בירושלים, וכן השקה של קטלוג יפהפה. אין ספק שעבודותיה של אסתר כובשות – בעדינותן, בפרטנות ובדיוק יוצאי הדופן, וגם בידיעה שהכול נעשה בחומרים הפשוטים ביותר – ציור בעט כדורי על גבי ניירות זולים או מפות ישנות. בציורים נשקפים אלינו (בעיקר) פרחי הארץ, כמו רקומים על תוואי המפה. מצוירים על האזורים בהם הם גדלים בדרך כלל, הם מוחקים למעשה את הפרטים במפה ובה בעת מדגישים את חוסר יציבותם והשתנותם המתמדת של הגבולות, בעיקר בארץ שלנו. עבודותיה של אסתר כהן מעוררות מחשבה ופשוט נהדרות ואני מחכה לראות מה צופה לנו יצירתה בשנה הקרובה.
האתר של אסתר כהן

מאחלת לכולנו שנה שופעת ביצירה והרבה הרבה אמנות נפלאה.
שני ורנר, Talking Art

דאג ריקרד, מתוך פסטיבל הצילום. תערוכת השנה שלי