שבת של שמש בקריית המלאכה

שי עיד אלוני, פיינברג פרוג'קטס

הבוקר ניצלתי את הפוגת הגשם המשמחת ויצאתי לסיור בקריית המלאכה. אני כל כך אוהבת את האזור הזה, גם בגלל הגלריות, הסטודיאות ואמנות הרחוב המעולה. אבל גם בגלל המרקם העירוני והאנושי המרתק שמתרחש שם, אזור קריית המלאכה משנה את עורו בכל שעה מהיום. באמצע השבוע שעות היום רוחשות בפעילות תעשייתית זעירה, אשר מפנה מקומה בערב למתחם זנות וסמים. אך בסוף השבוע, ובפרט ביום שבת בבוקר מתרחש שם איזה קסם, המקום שומם לחלוטין וכל שנותר בו הוא הפעילות האמנותית, ואוסף חתולים שנושמים לרווחה וחוצים את סמטאות המתחם.
אז אם שבת הבאה תהיה שטופת שמש, ותבקשו לכם בילוי קצת אחר, הנה התערוכות שאני ממליצה לראות:

"BEUYS, BEUYS ,BEUYS" מקבץ תערוכות. אוצר: ליאב מזרחי
מומלצות בקריית המלאכה: גלריה קונטמפוררי בי גלוקונדה, בית בנימיני – מרכז לקרמיקה עכשווית
ג'וזף בויס היה אמן גרמני פורץ דרך בזמנו (1986-1921) אשר השפיע על האמנות הקונספטואלית ועל אמנות המיצג ברחבי העולם וגם בארץ. בשנות השבעים היה גל של אמנים ישראלים שיצרו מחוות ועבודות הקשורות ליצירתו של בויס וגם כיום ניתן לראות סממנים שלה באמנות העכשווית. האוצר ליאב מזרחי השקיע את שלושת השנים האחרונות במחקר אוצרותי מקיף וכעת יוצגו שבע התערוכות בהן משתתפים כשמונים אמנים המציעים קריאות שונות לאמנות של בויס ולמקומה בחברה כיום. מקבץ התערוכות יומרני במקצת בהיקפו ויש בו משהו בוסרי, במיוחד שמדובר בפרוייקט שראוי היה להיות מוצג במסגרת מוזיאלית. עם זאת, התערוכות הן הזדמנות טובה לראות היקף רחב של עבודות העוסקות בתמות דומות.
לא לפספס את עבודתה המשובחת של אריאן ליטמן בגלריה קונטמפוררי בי גלוקונדה.
עוד על התערוכה

https://www.youtube.com/watch?v=U1axF9NFGLY
אריאן ליטמן, גלריה קונטמפוררי בי גלוקונדה

"בִּלְבַב יַמִּים", אמון יריב
גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1, קומה 1. מוצג עד 21.11.15
אמון יריב, מציג סדרת צילומים חדשה הממשיכה במובן מה את עבודותיו הקודמות. לצורך צילומיו בונה יריב תאים קטנים בהם הוא מציב פסלי גבס ופוחלצי חיות ומצם אותם. הדימויים הנוצרים מתארים סצנות סוריאליסטיות, אפלות ומורבידיות – צלליות של חיות, דיוקן אישי שבור, גבבי פסולת. הדימויים מעוותים את דימוי הגוף הקלאסי ויוצרים קשר מעורר מחשבה, בין היתר לגבי האדם והטבע בעידן העכשווי.

"מגנו של אכילס" שי עיד אלוני. אוצרת: ים המאירי
גלריה פיינברג פרוג'קטס, שביל המפעל 3, קומה ב'. מוצג עד 12.12.15
את העבודות של שי עיד אלוני הכרתי לראשונה בתערוכת זוכי משרד התרבות שהתקיימה במוזיאון בשנה שעברה. ראשית אהבתי מאוד את העובדה שמדובר בפיסול – מדיום שאמנם לא פס מן העולם, אבל מקבל באמנות עכשווית ביטוי בעיקר בפיסול מכני או בשימוש ברדי מייד. אצל אלוני יש פיסול מהזן המסורתי והטוב, פיסול בעץ ובמתכת בעבודת יד. משהו בחזרה למפגש ישיר עם חומר מעניין אותי. בפסלים קודמים שלו עסק אלוני בגוף אנושי פרימיטיבי, קדמוני כמעט וגם הפעם הוא חוזר למקורות ובפרט למיתולוגיה הקלאסית. יש משהו גברי וגס בעבודות של אלוני, אך בה בעת רגיש, אינטימי ומושכל. סדרת המגנים שיצר לתערוכה מהפנטת ביופיה ומעוררת מחשבה על השיבה אחרוה בזמן, על משמעותו של המגן, ועל סימבוליקה וקמעות בעידן העכשווי.