מה לעשות כשהשמש תצא

מיכה אולמן בתערוכה "חסימות ופתחים" , בית אוסף קופפרמן

טוב זה לא קורה הרבה, אבל לפעמים יוצא לי לצאת מהעיר ולראות אמנות במקומות אחרים. להגיע כל כך רחוק צפונה כמו שהגעתי היום עוד אף פעם לא קרה, אבל אני שמחה שהזדמנה לי ההזדמנות. אז הנה לפניכם כמה רשמים מהמסע הצפוני והקפוא שהיה לי, ואני יותר ממליצה לכם לעשות מסלול דומה, אבל רק כשהשמש תחזור אלינו סוף סוף.

מרכז גוטסמן לתחריט – קיבוץ כברי
קיבוץ כברי
לפני הכול חייבים לציין שזהו ללא ספק אחד מהחללים האמנותיים היפים ביותר שיצא לי לראות. הסדנה ממוקמת על פסגת ההר ועם חלונות ענק שנשקף מהם נוף ירוק וכחול משגע והם גם שוטפים את החלל באור מקסים.
הסדנה פועלת משנת 1993 בזכות התרומה של משפחת גוטסמן ונותנת מענה לצרכים של אמנים שבאים לעבוד עם אנשי המקצוע במקום. ביקור בסדנה מאפשר הצצה לאחורי הקלעים של תהליך ההדפס (במקרה זה תחריט), החל מרמת מכשירי הדפוס, הצבעים ואם יצלח מזלכם גם תוכלו לראות ממש איך זה נעשה, כפי שאנו ראינו היום וזה בהחלט קסום. במקביל מוצגת במקום תערוכה מתחלפת של הדפסים שנעשו על ידי אמנים שונים, בסדרות או ביחידים, ויש גם עבודות משגעות למכירה.
לפרטים נוספים
או בפייסבוק
אטלייה שמי
מול המרכז לתחריט נמצא הסטודיו שהפך למוזיאון של האמן יחיאל שמי. שמי היה מבין הפסלים החשובים שפעלו בארץ משנות החמישים המאוחרות, וחבר בקבוצת "אופקים חדשים" אשר דגלו בהפשטה ובחתירה לאמנות בסגנון בין לאומי בן זמנם. שמי עסק בפיסול מופשט תוך שימוש במתכות כבדות ועץ. בפסליו נוכח הרבה פעמים הניסיון לבחון את איכות החומרים תוך יצירת מתח פרדוקסלי בחיבור ביניהם. בסטודיו מוצג גם פסל מוקדם ומפתיע של שמי אשר מזכיר מאוד את "נמרוד" פסלו המפורסם של דנציגר משנת 1938. דנציגר היה מורהו של שמי ולכן לא מפתיע שהוא הושפע ממנו, אבל מסתבר ששמי ספג ביקורת על הפסל הזה ובעקבות כך נטש לחלוטין את הפיסול באבן וזה אשר הביא אותו לעסוק במתכת.
בכניסה לסטודיו מוצבים רבים מפסליו, כמו כן מוצגות במקום תערוכות מתחלפות, אם כי, זו שאני ראיתי היום לא הייתה מרשימה במיוחד למען האמת.
לפרטים נוספים

בית אוסף קופפרמן
קיבוץ לוחמי הגטאות
גולת הכותרת הייתה מבחינתי הביקור בסטודיו של האמן משה קופפרמן בקיבוץ לוחמי הגטאות. קופפרמן הוא אחד הציירים שאני יותר אוהבת, גם הוא מאותו דור של אמנים. הוא עבד בסטודיו עד ימיו האחרונים ולאחר מותו הוחלט לשמר את המקום כפי שהיה, כולל צנצנות הצבע הפתוחות וכלי העבודה – מכחולים, רולרים, סרגלים ועפרונות. לצד הסדנה הפתוחה מוצגים ציורים של קופפרמן, אני לא יודעת מה יש בהם שמהלך עליי קסם שכזה. משהו בצבעוניות, באקספרסיביות של משיכות המכחול ולעומתה הגריד הגאומטרי הנוקשה, הגודל, החתימה החוזרת ונשנית, הכול יחד.
לצד תצוגת האוסף מוצגת התערוכה המעולה "חסימות ופתחים" שאצרה נעה רז מלמד, בה מציגים האמנים מיכה אולמן, חיימי פניכל, משה קופפרמן, גיא רז. בעיקר מרשימה עבודתו של אולמן "חלון", עבודת אדמה שהוקמה במיוחד בעבור התערוכה במרכז החלל. כתמיד, אולמן יוצר מיצב מרשים המשלב חומרים טבעיים ומלאכותיים, ומשחק עם השתקפויות ועומק באופן מפתה ומחריד גם יחד.
לפרטים נוספים

לקינוח כדאי לקפוץ לסטודיו של קובי סיבוני שנמצא אף הוא בקיבוץ. סיבוני, מעצב ואמן יוצר פסלים קטנים וגדולים מחוטי מתכת. זה משעשע וכיף. מומלץ גם לילדים.
לפרטים נוספים

תיהנו לכם!