כמה מחשבות על אמנות, פוליטיקה וביקורת בימים טרופים

לפני כשבועיים יצא לי לבקר במוזיאון ווילפריד לאומנות ולידיעת המזרח אשר נמצא בקיבוץ הזורע. מוצגת שם התערוכה "שלושת אלפים עולמות" ובה ארבע מעבודות הווידאו של האמן הסיני ז'אנג שיאוטאו (Zhang Xiaotao). מסתבר ששיאוטאו נחשב כיום לאחד מהאמנים הסיניים המובילים בעולם, הוא הציג בגלריות באירופה וארה"ב ואף ייצג את סין בביאנלה בונציה. שיאוטאו יוצר סרטי אנימציה מורכבים אשר משלבים אנימציה ממוחשבת, איור, צילום וציור והתוצאה היא לא פחות ממרהיבה ביופייה וכובשת את העין ואת הרוח. המוסיקה, האיכות הוויזואלית ותחושת התלת ממד יוצרת חוויה מהפנטת אשר מעלה שאלות לגבי נשגב מסוג חדש.

בטקסט התערוכה מצהיר שיאוטאו כי עבודותיו הן פוליטיות ובאות לבחון את מצבו הקיומי של האדם בחברה הסינית המשתנה תחת תהליכי המודרנה והעיור הקריטיים שהיא עוברת. לטענתו, בעידן זה צריכים הסינים לחזור אל שורשי התרבות שלהם ולחבור מחדש למקום דתי-רוחני, ובתוך כך עיקר עניינו בבודהיזם הטיבטי. הוא כותב: "אני מקווה למצוא איך להשתמש באמצעים אמנותיים לרפא את הסבל של הנשמה שלנו". כך למשל, העבודה "צלקת, 2009" מתייחסת לרעידת האדמה הקטלנית שהתרחשה ב-5.12.2008 בוונצ'ואן בסין, עליה מצהיר האמן כי הריפוי הפיזי של פגיעת רעידת האדמה חשוב פחות מהריפוי הרוחני ומבקש להזמין נזירים טיבטיים שיתפללו על עיי החורבות.

טוב ויפה. אני מזדהה מאוד עם הערכים הרוחניים ששיאוטאו מעודד ואכן התרשמתי עמוקות מהסרטים היפהפיים באמת. יחד עם זאת, עלתה בי השאלה בנוגע לחוזקן של העבודות, ולא יכולתי שלא להשוות בינן לבין אלו של האמן הסיני אי וויווי הידוע בחתרנותו ותעוזתו לנוכח כוחות הממשל בסין. וויווי התייחס אף הוא באחת מעבודותיו לאותה רעידת האדמה, וביקש לחשוף את עוולות הממשלה אשר "טייחה" את עצמת הנזק ובעיקר את העובדה שעשרות מבני חינוך נהרסו בשל העובדה שלא נבנו כראוי וגרמו למותם של אלפי ילדים. בין היתר, הוא הקים מרכז מידע עצמאי שאסף עדויות ואת הנתונים האמתיים של עצמת האסון, אלה שהממשלה ביקשה להסתיר.

אי וויווי נרדף כל הזמן על ידי הממשלה הסינית, ושיאוטאו אומץ על ידה. די בכך בכדי להרים גבה, ולתהות על טיבה של היצירה לא כן?

אין לי תשובה חד משמעית. אך ההשוואה בין השניים מהווה בעיני תרגיל מעורר לבחינת מקומה ומשמעותה של האמנות העכשווית כיום. עם תחילתו של עידן הפוסט-מודרניזם, הרגע שבו הבינה האמנות שדי לה לבחון את עצמה (כפי שעשתה בעידן המודרניזם), היא החלה להביט החוצה ולהשתמש בכוחה רב ההשפעה על מנת לבקר ולהניע תהליכים חברתיים. תכונה זו ליוותה את עולם האמנות עד לאחרונה, והיא הוכיחה את עצמה.

כיום, בעידן של אלימות כלל עולמית גורפת, של שחיתות, הסתה והרס אשר גובלים בחוסר אנושיות, כאשר אמנים נרצחים על ידי טרוריסטים שמתנגדים לדעתם, האם לא צריכה האמנות – דווקא כעת להרים ראשה ביתר שאת?

התערוכה "שלושת אלפים עולמות" תהיה מוצגת במוזיאון ווילפריד לאומנות ולידיעת המזרח עד 28.2.15.
קיבוץ הזורע.
http://vimeo.com/4038808

אי וויווי, קיר ענק עשוי תרמילי בית ספר ובו נכתבה העדות מתוך אחד המכתבים שקיבל בעקבות פרוייקט רעידת האדמה, 2010