לפני שנה בדיוק הייתי בדרום הודו, ישבתי על החוף היפה הזה ועשיתי החלטות לקראת השנה החדשה. כל מני דברים נרשמו ברשימה, אבל בין היתר גם החלטתי שאת השנה הזאת אני מקדישה ל- Talking Art. לא ידעתי בדיוק איך זה יקרה אבל הייתה בי הידיעה שזה צריך לגדול. באמת, חזרתי לארץ ומיד פניתי לעבודה.
עכשיו כשהיא נגמרת אני יכולה להגיד שזאת הייתה שנה מדהימה, לא פחות. היו לי עשרות סיורים בסדרת "שישי קולטורה" וגם הרבה סיורים פרטיים, בכולם פגשתי אנשים מהארץ ומחו"ל – סקרנים לגלות עוד על עולם האמנות העשיר שיש לנו כאן. פגשתי אמנים שלא הכרתי, קולגות, אוצרים ומנהלי גלריות ששמחו לשתף אתי פעולה. האתר שלי עבר מהפך בעזרתו המדהימה של עמית דאר המוכשר להפליא. גיליתי את התחנה המרכזית החדשה שפתחה בפניי צוהר לעולם שלם שלא ידעתי על קיומו. שני מדריכים חדשים – גידי גילעם (סיניור ג'י) ועליאל קיי, הצטרפו לצוות ההדרכה עם סיורי גרפיטי ואדריכלות מעולים. המשכתי לכתוב, המשכתי לראות, והאמת, נהניתי מכל שנייה.
לא נותר לי אלא להגיד תודה לכל השותפים לדרך, ולאחל לכולנו שתהיה עוד שנה של עשייה, שיח פתוח, וכמובן הרבה אמנות משובחת.
וכיוון שאני חובבת סיכומים ידועה, הנה האמנות שעשתה לי את השנה:
תערוכת השנה
יאיר ברק, "מתרחק ממשהו, נועץ בו את עיניו", מוזיאון תל אביב לאמנות
אין מה לעשות, הלב נשאר קרוב לבית – לצילום, ולמוזיאון – המקומות שמהם גדלתי. תערוכתו של יאיר ברק פתחה את שנת התערוכות במוזיאון והיא כבשה אותי מיד מהרגע הראשון. אני נהנית לפגוש תערוכות מאתגרות, שיש בהן לא רק יופי, אלא גם משהו שכלתני, ובעיקר כאלה שמצליחות לעורר פליאה ולהעלות שאלות. ברק טוען את אמנותו בקישורים פילוסופיים והיסטוריים מרובדים ועוסק בשאלות על מהותו של הצילום. אלה שאלות שמעסיקות גם אותי והתערוכה הוסיפה לי ממד חדש של חשיבה על הצילום. אם כי, אני מודה שבמקרה זה בעיקר נהניתי מהצילומים עצמם, שבכולם הדהדה אותה אוירה – אסתטית להפליא, אך גם קרירה, אנמית כמעט. אמנם ברק מצהיר בתערוכה על כישלונו של הצילום לספר את הסיפור; ובכל זאת, מצאתי שהצפייה היא דווקא כן כשיטוט בסמטאות זיכרונותיו של ברק. כאילו התיעוד של מקומות סתמיים כביכול, יש בו את הריק שמאפשר הטענה בסנטימנטים.
אמן השנה
חליל בלבין
התלבטתי רבות לגבי הבחירה הזאת. היו השנה הרבה תערוכות יחיד מעולות של אמנים ותיקים ומוערכים כמו אורי גרשוני, רועי רוזן, גדעון רובין וכמובן תערוכתו הטובה של אנרי סאלה הצרפתי, וזו של רועי קופר במוזיאון ישראל. אבל החלטתי לבחור השנה אמן בתחילת דרכו שהצליח להפתיע אותי ולעורר עניין ואני מחכה לראות לאן תתפתח השפה האמנותית שלו. חליל בלבין סיים את לימודיו בבצלאל רק לפני שנה וכבר עבודת הגמר שלו סימנה אותו כאחד הבוגרים הבולטים במחזור זה. בשנה האחרונה הציג שתי תערוכות בשיתוף עם בת זוגו ושותפתו לעשייה מרב קמל. סדרת הבובות שהציגו השניים בגלריה עינגא הייתה אחד הדברים המרעננים שיצא לי לראות השנה. בחוש הומור גרוטסקי הצליחו השניים לגעת בנושאים טעונים כגון אתניות, מיניות, פנטזיה ואף בפוליטיקה של שדה האמנות. תערוכתם "פנחס" שנפתחה בשבוע שעבר ב"גלריית הקיבוץ" כבר זוכה לשבחים, ואף היא נוגעת בנושאים אפלים בצורה מזעזעת ונוגעת ללב בו זמנית. כבר בתחילת דרכם, מראים השניים ורסטיליות טכנית מעניינת ותעוזה מבחינת התכנים שהם עוסקים בהם, אלה שני דברים שמסמנים הצהרת כוונות רצינית, ואין לי ספק שעוד נשמע מהם.
אמן השנה שלי – חליל בלבין
אמנית השנה
זויה צ'רקסקי
טוב זאת הייתה בחירה קלה מאוד, ולדאבוני לו רק בשל העובדה שדווקא האמניות פחות כיכבו השנה. זויה צ'רקסקי לעומת זאת, ממשיכה להתחדש ומצליחה להשתמש באותה שפה צבעונית וחיננית בכדי לעסוק בתכנים פוליטיים. למן סדרת ה"יודאיקה" המצוינת והבועטת שלה, דרך העיסוק בפוליטיקה ובצביעות של עולם האמנות, בתופעות העלייה מבריה"מ והשלכותיה, ועד הקמת קבוצת "הברביזון החדש" המבקשת להחיות את הציור המסורתי מהתבוננות ובחירותיה מעוררות המחשבה של הקבוצה במושאי הציור. השנה הזו הייתה טובה לצ'רקסקי שזכתה בפרס עידוד היצירה מטעם משרד התרבות, והציגה סדרת עבודות חדשות בתערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד בהן תועד ביקורה בארץ מולדתו של בן זוגה הניגרי. בסדרה זו, כמו ביתר ציוריה מתקיים פער בין עובדת התיעוד היומיומי, כמעין יומן מצויר, לבין הציור הגרפי והחופשי, כך הציורים מעלים שאלות לגבי "אותנטיות" הציור ולמקומן של דעות קדומות וסטיגמות בחברה שלנו, ובכלל.
סיור השנה
סיור אמנות בתחנה המרכזית החדשה, תל אביב
טוב זה ברור לגמרי, מהרגע שפגשתי שוב את התחנה, התאהבתי בה קשות. זה קרה די במקרה, הלכתי לבקר את גידי (סיניור ג'י) בסטודיו שלו, ובכלל לא ידעתי מה מצפה לי. כמובן שבדרך לסטודיו הלכתי לאיבוד ושוטטתי לראשונה במסדרונות התחנה שמעולם לא הייתי בהם. מיד אחרי הפגישה ידעתי שאני רוצה לחזור ולסייר שם. התקשרתי לחברי יונתן משעל שעורך סיורים בתחנה כבר כמה שנים וביקשתי סיור פרטי. העולם שנגלה בפניי היה קסום, מרתק, אפל, צבעוני, מגוון ומפתיע. בזכות אותו מפגש מקרי זכיתי לפגוש כמה מהאנשים המיוחדים שיוצרים בתחנה, ביניהם דנה פורר – שחקנית ומפיקה ב"תאטרון מסתורין" המופלא ועוד רבים וטובים. מאז אני חוזרת לשם שוב ושוב, גם לבד וכמובן גם עם קבוצות, זה ללא ספק הסיור הכי מיוחד שאני עושה ואין שמחה ממני על הזכות להפגיש אנשים עם התחנה ואולי לשנות במעט את הדעות הקדומות שיש עליה.
מחכה לראותכם השנה ולהמשיך לדבר אמנות יחד.
שני.
תערוכת השנה שלי – יאיר ברק, "מתרחק ממשהו, נועץ בו את עיניו"
קבלו ישירות למייל עדכונים על סיורים ותערוכות מומלצות
Powered by D.A.S for Business
