בשנת 2013 שני ורנר ישבה וחשבה איך היא תקרא לעסק החדש שלה, ובתוך כך ניסתה להבין מהי אמנות בשבילה. בחירת השם Talking Art היתה החלטה שנעשתה בכובד ראש, ונקודת המוצא היתה שאמנות מדברת את החיים, היא נגזרת של הסביבה והזמן שבו היא נעשית ומוצגת, ואי אפשר להבין אותה בלי להבין את אלה. ההנחה הזו היא הקו שמוביל אותנו עד היום – בהדרכות, בכתיבה, בבחירת התכנים וגם בהמלצות.
גם הפעם ההמלצות שלנו הן שיקוף של המצב. לא במקרה חוזרים דווקא עכשיו לעבודות של האמן המנוח "אבשלום" (מאיר אשל), זה שנקודת היסוד ביצירה שלו היתה ההתנגדות; לא סתם מוזיאון חיפה מציג מקבץ תערוכות שבוחן מחדש את הנרטיבים של האמנות הישראלית.
זה זמן שקורא לנו לבחון ולערער את מערכות המשמעות הקיימות, ולהגדיר תפיסת עולם אינדיבידואליות וסובייקטיביות יותר. לבחור עבור עצמנו את החיים החדשים שלנו אחרי השנתיים האחרונות; והאמנות – כמו תמיד משקפת את זה.
אם כן, בהמלצות פברואר חלק ב' יש לנו את אבשלום בCCA ובמקום לאמנות, תערוכה שעוסקת באסכולת ציור הנוף בשנות ה-70 במוזיאון חיפה; מסלול עצמאי לסיור אמנות בדרך צפונה, ותערוכה סופר מעניינת בגלריה באתונה.
אנחנו מזכירים בהזדמנות זו שההרשמה לסיורים שלנו בביאנלה בונציה נמצאת בעיצומה, ורוב הסיורים כבר מלאים – פרטים נוספים על זה בקישור.
תהנו,
שני ורנר וצוות Talking Art
שתי תערוכות לאמן "אבשלום"
הקריירה של אבשלום (מאיר אשל) מסתכמת בשבע שנות יצירה בלבד (הוא פעל בצרפת עד שנת 1993, אז נפטר מאיידס והוא בן 29 בלבד). בטקסטים הרבים שהשאיר אחריו הוא מספר כי עבודתו מתחילה מהתנגדות, מתוך שאיפה להתנתק ממה שהחברה מציעה, להתבודד ולהתכנס בעצמך ובכך לבחור בדרך אינדיבידואלית שאינה נגזרת מעולם כבר-קיים. להגיד לא. דבר שנראה טריוויאלי כל כך, ועם זאת נמצא רחוק בדרך כלל מהשגה ממשית. להגיד לא – לכל הדברים שאנו נולדים לתוכם, לחברה, לשפה, לתרבות, להתניות.
כאמן בעל קריירה קצרה כל כך, הוא הצליח להותיר רושם עצום, והמורשת האמנותית והטקסטואלית שלו מהווה השראה לרבים עד היום. שוב ושוב חוזרים ליצירות שלו, בתערוכות בארץ ובעולם.
בימים אלה נפתחות שתי תערוכות שיוקדשו לאמן המיוחד הזה, ולחותם שהשאיר אחריו.
בתערוכה "אבשלום: פתרונות ובעיות״ באוצרות הילה כהן-שניידרמן, יוצגו שלוש עבודות וידיאו שיצר בשנתיים האחרונות לחייו.החל מה19.2 CCA תל אביב, פרטים נוספים
"מכתב לאבשלום" באוצרות נטע נחתומי, היא תערוכה קבוצתית של אמנים ישראלים שבוחנת את רעיון ההתנגדות באשר הוא. החל מה12.2, גלריה מקום לאמנות תל אביב, פרטים נוספים
האופק הצפוני: צוהר לאסכולת ציור הנוף בשנות ה-70. אוצר: ד"ר קובי בן מאיר
יש הבדל גדול מאוד בין "תולדות האמנות" – הקאנון הנחקר והמלומד, לבין עשרות השבילים, הזרמים והסתעפויות שהאמנות בשטח עוברת. הרבה פעמים נשאלנו על הסוגיה הזו בסיורים שלנו, ותמיד אנחנו עונים שלא כולם יכולים להכנס לספרי ההיסטוריה. זה מובן וברור. בכל זאת, בשנים האחרונות הגבולות הנוקשים שהכתיבו את שדה האמנות – בארץ ובעולם – מתחילים להתמוסס. הפנס מתחיל להאיר גם על נרטיבים אחרים, אמנים ואמניות רבים שנחשבו כאאוטסיידרים מקבלים יחס חדש, וגם המחקר האקדמי עומד בסימן שאלה. התערוכה החדשה במוזיאון חיפה באה לבחון מחדש את אחת התקופות המעניינות באמנות הישראלית – שנות ה-70. במקום להתייחס לתקופה הזו באופן המקובל – כלומר לשים את הדגש על האמנות המושגית ואמנות הגוף שהתפתחה בארץ בהשפעת האמנות הבינ"ל, האוצר קובי בן מאיר מבקש לבחון דווקא את ציור הנוף של התקופה. זו תערוכה שמביאה מבט מרענן וטרי על נושא שחוק, חושפת יצירות מופת באור חדש ומציגה גם עבודות שטרם זכו למעמד מוזיאלי. מעניין וראוי.
התערוכה נפתחת במסגרת מקבץ תערוכות במוזיאון חיפה ולצידה התערוכות: לילא עבד אלרזאק ודנה מזל זיו: שפת עם; משה רואס: כפתור ופרח; בעקבות הגוף האבוד: תרבות חומרית ממרוקו מאוסף המוזיאון
החל מה12.2, מוזיאון חיפה פרטים נוספים
בדרך צפונה: מסלול גלריות עצמאי
רק לא מזמן חזרנו מהנופשון אמנות שלנו בצפון וגילינו את האזור הזה של הארץ בשיא תפארתו, ירוק ומלא חיים ואמנות משובחת. אנחנו ממליצים לכם לשלב את שתי התערוכות האלה בדרך למוזיאון חיפה ויש לכם יום טיול אמנותי מלא כל טוב.
"אלוף הנצחון" תערוכה קבוצתית, אוצרת מיכל קרסני. בהשתתפות האמנים: יובל שיבולי, שולי בורנשטיין וולף, אידית פישר-כץ וירון שטיינברג
עד לתאריך 15.4, גלריה ארטורה, קמפוס רופין, עמק חפר. פרטים נוספים
"עבר הווה חיים" תערוכת יחיד לאבנר שר, אוצרת: אורלי אהרוני.
שיח גלריה עם האמן והאדריכל בתערוכה יתקיים ביום שישי, 13.2.26 בשעה 11.00 – כניסה חופשית
מוזיאון ראלי קיסריה, שדרות רוטשילד (ליד מגדל המים) פרטים נוספים
תערוכה אחת לא לפספס באתונה
Kalos&Klio, The World Awaits You As A Garden
קאלוס וקליו הם זוג אמנים יוונים עכשווים שמגדירים את עצמם כצמד שהוא אמן אחד, ואנו נוסיף ונאמר שהם קבוצה גדולה הפועלת יחד. נסביר, כמו אמנים עכשווים רבים, גם במקרה הזה הצמד אחראי על הרעיונות והעיצוב, אבל הביצוע מתבצע בידי אחרים – הלכה למעשה. הם בוחרים ארטיזנים ממדינות שונות אשר עוסקים עדיין במלאכות שנעלמות מהעולם ובמקרה שלהם – אריגת שטיחים ידנית. בתוך היצירה המסורתית הם שוזרים סמלים ואייקונים עכשווים שמגיעים משפה טכנולוגית עכשווית (למשל סמל המצפן מגוגל מפות), וטקסטים קצרים ופוליטיים. השילוב בין הישן והחדש, והמסר הברור שקורא נגד הכלכלה העכשווית ובעד דמוקרטיה, מקבלים תמיכה מהאסתטיקה המוכרת והמקרבת של השטיחים ויוצרים תערוכה חזקה,מגניבה ומעוררת מחשבה.
עד 28.2, Charitos 11, Athina 106 75. פרטים נוספים



