אחורה – קדימה. המלצות אמנות לחודש מרץ 2026. חלק א'
את הרשימה הפעם אנחנו רוצים להתחיל בציטוט שמובא בתוך טקסט התערוכה שתפתח במוזיאון הרצליה, האוצרות נגה ליטמן וענבל ראובן כותבות כך: "בסיפורו של חורחה לואיס בורחס, "החורבות המעגליות", התשוקה האנושית לברוא עולם יש מאין מתממשת כשאדם מגיע אל חורבות מקדש עתיק במטרה לבצע כישוף: לחלום אדם ולהפוך אותו למציאות. לילה אחר לילה הוא בורא אותו בדמיונו, איבר אחר איבר, רק כדי לגלות שגם הוא עצמו אינו אלא חלום של מישהו אחר. רגע הגילוי מציף את התודעה שכל אדם הוא חוליה בשרשרת של בריאה, שכל אחד הוא חלק מסיפור גדול יותר – ומעורר שאלות על מקורותיו, ממשותו והשתייכותו".
כן כולנו יודעים, שבלי לדעת את העבר קשה יותר להתקדם קדימה. התערוכות שבחרנו להמליץ עליהן פועלות כולן מתוך הבנה דומה. חזרה אחורה אל תולדות האמנות והתרבות החזותית – ולהשתמש בהן כנקודת מוצא ליצירה חדשה.
במוזיאון בת ים תערוכה קבוצתית של אמנים ישראלים עכשווים שפונים אל פרויקט היסטוריוני שאפתני; בגלריה ברוורמן צמד האמנים מונטאן/רוזנבלום משתמשים בסצנות רנסניות כדי לדבר על הניכור העכשווי; במוזיאון הרצליה תערוכה של חמישה אמנים צעירים שחוזרים אל ארכיטיפים קדומים; ולקינוח: תערוכה של ג'ף קונס באתונה; מסלול גלריות עצמאי ברוטשילד; ושני סיורים חדשים שלנו.
תהנו,
שני ורנר וצוות Talking Art
"פנורמה – הסְפֵירָה של האטלס", תערוכה קבוצתית. אוצרת: אורית בולגרו
אבי וארבורג (1866–1929) היה היסטוריון אמנות יהודי־גרמני, מהדמויות המכוננות של חקר התרבות החזותית המודרנית. הוא הרחיב את לימודי תולדות האמנות מעבר לניתוח סגנוני, והציע לראות בדימויים חלק ממערכת תרבותית רחבה — הכוללת מיתולוגיה, דת, אסטרולוגיה, פוליטיקה, פסיכולוגיה וזיכרון קולקטיבי. התערוכה במוזיאון בת ים לוקחת את "אטלס מנמוזינה” אחד הפרוייקטים השאפתניים של וארבורג כנקודת מוצא. וארבורג ניסה ליצר מפה חזותית שמקטלגת את התרבות לפי נושאים שחוזרים על עצמם בתקופות שונות. הפרוייקט לא הגיע לסיומו אבל נותרו ממנו 63 לוחות מקוריים – שחלקם יוצגו בתערוכה בבת ים! כיאה לאוצרת אורית בולגרו – שתמיד מציגה תערוכות דידקטיות ומבוססות מחקר ברמה הגבוהה ביותר, גם הפעם יוצגו לצד הלוחות יצירות של אמנים ישראלים עכשווים שמגיבים, שואבים השראה או מתקשרים לאטלס של וארבורג.
אמנים משתתפים: דגנית ברסט, הינדה וייס, כרם נאטור, אסף עברון, אלהם רוקני, אורי זמיר, הילה לביב, נטלי איילון, קרולינה להן
עד 30.5, מובי : מוזאוני בת ים לאמנות, סטרומה 6, בת ים. מידע נוסף
"חֶסֶד אִי-הַוַּדָּאוּת", תערוכה של צמד האמנים מונטאן/רוזנבלום. אוצרת: עדי גורה
הרבה זמן לא ראינו כאן את העבודות של צמד האמנים המשובח הזה, וגם עכשיו – בזירה שעדיין סובלת מחרם תרבותי, זה די נדיר לראות תערוכות של אמנים בינלאומיים, במיוחד בגלריות. מרקוס מונטאן ועדי רוזנבלום פועלים כצמד מאז סוף שנות ה־90, והצליחו במהלך הקריירה שלהם לנסח קול ייחודי בציור העכשווי הבינ"ל. הם ידועים בעיקר בציורים גדולי ממדים שמשתמשים בשפת ציור ריאליסטית בכדי להציג דימוי לא הגיוני. הם משתמשים בפרסומות, דימויים שצפים ברשתות החברתיות וכל אימג' שיכול לשקף את המציאות העכשווית. הם מחברים את הדימויים יחד ושמים את האנשים בסביבות שזרות לצילום המקורי – בעיקר סביבות טבעיות. למשל, בסדרת הציורים שתוצג בברוורמן, הם משתמשים ב"תפאורה" רנסנסית. התוצאה "מצמררת" – מוכרת וזרה בו זמנית, ובעיקר מעידה על הניכור והתלישות שמרגישים בני הדור הזה.
עד 9.4. גלריה ברוורמן, אילת 33 תל אביב. מידע נוסף
"חמישה מבטים חוזרים", תערוכה קבוצתית. אוצרות: נגה ליטמן, ענבל ראובן
זוהי תערוכה קבוצתית של חמישה פרויקטים מקוריים של אמני ואמניות "רשת מרכז אדמונד דה רוטשילד", שנבחרו במסגרת קול קורא וזוהי להם תצוגה מוזיאלית נרחבת ראשונה. האמנים הצעירים והטריים ביותר, שמעודדים ונתמכים על ידי מוסדות ותיקים יותר. מעניין שדווקא אלה פונים אל אל מסורות עבר: טקסים, פולחנים, מיתוסים ונרטיבים משפחתיים, ומתוכן מנסחים מחדש שאלות של שייכות וזהות עכשווית. כל אחד מהאמנים פונה אל נקודת מוצא אחרת – אך המשותף לכולם הוא מבט עיקש לאחור: אל מקורות תרבותיים, מיתיים ואישיים. העבר כאן אינו משוחזר כנוסטלגיה, אלא משמש חומר גלם פעיל לבחינה מחודשת של זהות, זיכרון והשתייכות בהווה.
נגה אור־ים שואבת מן המסורת של אוהל כמרחב ארעי וטקסי; ליז מאר מתכתבת עם תולדות האמנות ועם ספרות תיאולוגית של ימי הביניים המאוחרים; יובל נאור מהדהד מיתוסים קלאסיים וסיפורי בריאה; ואולגה סטדניוק מתייחסת לצורות התכנסות קדומות — סביב באר, מדורה או מעגל פולחני — כמטפורה לחוויה קהילתית ראשונית.
18.3-4.7.26, הכניסה לתערוכה בגלריה הדרומית של המוזיאון, דרך אגף החינוך, רח' שרה מלכין 13 , הרצליה. מידע נוסף
מסלול גלריות לסיור עצמאי – בשדרות רוטשילד בתל אביב
מזג האוויר מתחיל להיות נעים וקליל ויש הזדמנות טובה לתפוס יום שמש ולצאת אל שדרות רוטשילד הכיפיות. במיוחד כשיש כאלה תערוכות מעולות ומגוונות באזור.
תפסו כוס קפה ויאללה:
"אבטיפוס: האדריכלות של רם כרמי". אוצר פרופ' אדר' ערן נוימן
עד 23.5, ביתן איל עופר (לשעבר הלנה רובינשטיין), שדרות תרס"ט 6
"לורם איפסום", תערוכה קבוצתית במרכז אדמונד דה רוטשילד. אוצרת: הדסה כהן. בהשתתפות: שחף אידה, רחל אניו, אלכסנדרה דנציג, יואל חיון, אימרי פניאל, ליאן שרקייה, אנאי סאלם
עד 1.5, מרכז אדמונד דה רוטשילד. שד' רוטשילד 104, תל אביב
"In The Making", תערוכה קבוצתית בגלריה נגא. בהשתתפות: לאה אביטל, טל אמיתי-לביא, יקירה אמנט, ענת בצר, הדס חסיד, שחר יהלום, אתי יעקובי ליליאור, אורלי מיברג, מוש קאשי, טליה קינן.
עד 20.3, גלריה נגא, אחד העם 60 תל אביב
תערוכה אחת לא לפספס באתונה
Jeff Koons, Balloon Venus Lespugue (Orange), המויאון לאמנות קיקלאדית
זו לא תערוכת יחיד במובן הקלאסי שלה, למעשה מי שמצפה לראות תערוכה של ג'ף קונס עלול להתאכזב, שכן מדובר בהצבה של פסל אחד ויחיד של קונס לצד פסלים מאוסף המוזיאון. אבל בכל זאת מדובר בג'ף קונס – אחד האמנים החשובים בעולם, שידוע בעיקר בהפקות הענק שלו, והפיכתם של חפצים ודימויים מתרבות הפופ ל"גדולים מהחיים" הלכה למעשה. בנוסף, המוזיאון לאמנות קיקלאדית הוא אחד המוזיאונים היפים והמרגשים באתונה, כבר כתבנו בעבר על החשיבות שלו ועל הצעד המשמעותי שהוא עושה בשנים האחרונות בקישור בין ההיסטוריה והווה – ובמיוחד בבחינה של ייצוג הגוף הנשי וההקשר הרחב יותר למגדר ופמיניזם. זה מרתק בעינינו. המהלך דומה בתערוכה הזו, בה יוצג פסל של קונס ששואב השראה מוונוס מלספוג הפרהיסטורית – פסל קטנטן שמתוארך לכ־28,000 שנה ומהווה בסיס לצלמיות הפריון מהן התפתחייצוג הדמות הנשית בתולדות האמנות המערבית.
19.3-21.8 the Museum of Cycladic Art, 4 Neophytou Douka st. Athens
אולי יעניין אותך גם:
