ביתן הלנה רובינשטיין הוא אחד מהמקומות האהובים עליי בתל אביב. אמנם, אני עובדת במוזיאון תל אביב וכיוון שהביתן הוא שלוחה של המוזיאון ייתכן ואני מעט משוחדת, ובכל זאת אני יכולה בכנות לומר כי בשנה האחרונה הוצגו בביתן כמה מהתערוכות המוצלחות בעיר. בנוסף האדריכלות של המבנה לכשעצמה היא מחזה לעיניים, במיוחד בשל האופן שבו היא מאתגרת את הגדרות "הקובייה הלבנה" של הגלריה המסורתית.
בימים אלה מוצגת בביתן התערוכה הקבוצתית "שואוטיים" המציגה עבודות של שלוש אמניות – אחת קנדית ושתי אמניות ישראליות צעירות. שלושת המיצבים משלבים בין אסתטיקה חזותית לבין שימוש בסאונד באופן כזה המאתגר את הגבולות ביניהם. במובן זה, ייתכן ותהיה אכזבה קלה במפגש הראשון עם התערוכה, זו בהחלט אינה תערוכת אמנות קונבנציונאלית.
אם תתרכזו רק בפן האסתטי או החזותי של העבודות, ייתכן וזה לא יהיה מספיק. כיוון שכל העבודות קוראות להתערבות פעילה מצד הצופה, הן מבקשות ממנו להפעיל ולחוות אותן בעוד הסאונד הופך לממשות פיזית כמעט בחלל, והצופה הופך לחלק מההופעה.
העבודה המעניינת ביותר היא זו של ג'נט קארדיף "מוטט בארבעה חלקים" בקומה השלישית. בעבודה של קרדיף מוצבים ארבעים רמקולים גבוהים במעגל המקיף את החלל כך שהצופה חודר אל תוכו. הרמקולים מנגנים את יצירתו המוזיקלית של תומאס טאליס משנת 1573. קרדיף הקליטה שמונה מקהלות אשר ביצעו את היצירה ובכל רמקול בתערוכה מושמע קול אחד בלבד מתוך שירת המקהלה. באופן זה, כל מבקר בתערוכה יכול לבחור באופן עצמאי כיצד הוא שומע את היצירה. ההרגשה בזמן המפגש עם העבודה מעוררת ומרגשת במיוחד, היא מזככת את פעולת השמיעה ויוצרת תחושה כאילו היינו על הבמה עם המקהלה המקורית, חוויה שאנו לא זוכים לה בדרך כלל.
בקומה הראשונה מוצבת עבודת של נעמה צבר, אשר תופיע בעצמה או שנגנים אורחים יופיעו וישתמשו בה, בכל יום חמישי בשעה 20:30.
לפרטים נוספים ולמידע על ההופעות:
http://www.showtime.tamuseum.org.il/hebrew.html
Alona Rodeh, Neither Day nor Night, 2013
Janet Cardiff, The Forty-Part Motet (a reworking of Spem in Alium by Thomas Tallis, 1573), 2001
Naama Tsabar, Propagation (Opus 2), 2013
קבלו ישירות למייל עדכונים על סיורים ותערוכות מומלצות
Powered by D.A.S for Business
