שלוש עבודות בלבד, סיכום 2015

קרולין לרסן, House Plants, הוצגו בגלריה גורדון 2

כבר הצהרתי על עצמי בעבר בתור חובבת סיכומים ולכן, גם עכשיו כששנת 2015 מסתיימת, פניתי אחורה להיזכר מה היה לנו השנה. אם כן, בשנה שחלפה עשינו יחד לא פחות מ-20 סיורי ״שישי קולטורה״ – סיורי אמנות הפתוחים לקהל הרחב. יצאנו יחד אל הגלריות הרבות הפזורות בתל אביב, לתחנה המרכזית החדשה, למלון מרינה (לאונרדו ארט), לסיורי אדריכלות ולביקורי סטודיו אצל אמנים. במקביל המשכתי עם עשרות הדרכות פרטיות וביניהן גם עם חברי משלחת איפא״ק מארה"ב שמסיירים אתי כל שנה, חברות ישראליות שונות, ותלמידים בבתי ספר ומכללות מכל הארץ.
בתחום הכתיבה, זו ללא ספק הייתה השנה הכי פורייה שלי אי פעם 51 (!) פוסטים התפרסמו בבלוג, וגם המשכתי לכתוב עבור ערב רב, והתחלתי לכתוב למגזין החיים הטובים. כיף גדול.
אבל אנחנו לא באמת רוצים לדבר עליי – אלא על האמנות שהמעולה שהיתה לנו בשנת 2015. כדי לא להלאות אתכם יותר מדי, החלטתי הפעם לבחור שלוש יצירות אמנות בודדות שעשו לי את זה השנה. כאלה שמעוררות מחשבה ורגש והשתאות – כיאה לאמנות טובה.
שתהיה לכולנו שנת 2016 נהדרת, וכמובן מלאה באמנות משובחת.

גיל יפמן, "Time Table"
ללא ספק, אחד מרגעי ההשראה הגדולים שהיו לי השנה היה במפגש עם גיל יפמן. הסטודיו שלו הוא אחד מהמקומות ההזויים והכייפים שבקרתי בהם לאחרונה, ונראה לי שאשמח לשהות שם שעות ולבהות בקירות, ולחטט במגירות, ולהבין מה נותן השראה לאמן הנהדר הזה. אם לבחור עבודה אחת שלו (וזה קשה), זו הייתה סדרת ההדפסים "Time Table (2014)", שנעשתה בסגנון לוחות השנה של פירלי (Pirelli). כמו בעבודות רבות נוספות שלו, גם בסדרה זו נוגע יפמן בנושאים שהוגדרו כטאבו – מיניות ושואה. כל חודש מוקדש לסוהרת במחנות ההשמדה או דמות נשית אחרת הקשורה בקאנון הנאצי (אווה בראון, מגדה גבלס), בהדפסים הן הופכות ל"נערות השנה" של פירלי, חשופות, בוטות, סקסיות. יפמן עורך מחקר מעמיק בנושא מעמדן של הנשים בגרמניה בחסות הנאצים, וכל דף בלוח השנה שלו מרובד בשכבות מידע מעמיקות לגבי התנהגותן והאופן שבו נתפסו ותפקדו במערך הנאצי. הדימויים עצמם מעוררים חלחלה, השילוב של שני הנושאים – הקשים לכשעצמם – יוצר מבט חדש, אנושי – גם אם מחפצן, על הנשים האלה. יפמן מכריח אותנו לראות בהן נשים מלאות תאווה, ותאווה זו נשזרת בתאוות האלימות והשנאה שחוללה את המפעל הנאצי.
לאתר של גיל יפמן

ג'נט קרדיף וג'ורג' בורס, "ולס עצוב ורקדנית שלא יודעת לרקוד". הוצג בביאנלה באיסטנבול, 2015
למעט העובדה שהתאהבתי לגמרי באיסטנבול, לצערי, הביאנלה שהוצגה שם בקיץ האחרון די אכזבה אותי. אמנם הוצגו שם עשרות עבודות אמנות עכשווית של אמנים מכל העולם, ועדיין מעטות מהן היו מוצלחות מאוד בעיניי. העבודות היו ממוקמות בחללים בלתי צפויים ברחבי העיר, בתים נטושים, ספריות, כניסות לבנייני מגורים, ובמלונות, קל מאוד היה לפספס חלק מהן. לשמחתי הרבה, וממש במקרה נכנסתי לאחד מחללי הביאנלה שהיה ממוקם בתוך מלון, החצים הובילו אותי לחדר קטנטן במורד המדרגות. הוזמנו לשבת על המיטה אל מול שולחן משרדי קטן המואר במנורת שולחן חלושה. שתי בובות מריונטה ופסנתר קטנים ניצבו על השולחן. מיד עם הפעלת העבודה נשטף החלל בקסם העצוב של המוסיקה המלווה את העבודה. נגן הפסנתר והרקדנית התמלאו חיים, ובעודו מנגן בלאט, מנסה הרקדנית הממוכנת לרקוד ללא הצלחה. קרדיף ובורס עוסקים רבות באמנות סאונד ובקשר שלה לעולם האמנות העכשווית, כיצד יכולה חוויה מוסיקלית להיתפס כחוויה ויזואלית, ואולי גם להפך. העבודות שלהם תמיד מרשימות מאוד ויוצרות חוויה כלל חושית מרתקת, וכך היה גם במקרה הזה. משהו באינטימיות של היצירה, בניסיון הנואש של הרקדנית התפוסה בחוטים ונתונה למהלך תנועות ממוחשב וידוע מראש, וכמובן המוסיקה – יצרו חוויה בלתי נשכחת ונוגעת ללב מאין כמוה.
לאתר של האמנים
https://www.youtube.com/watch?v=Gn5MgbRF9TE&feature=youtu.be

קרולין לרסן, House Plants, הוצגו בגלריה גורדון 2
וכדי להניח את הדעת אחרי הדברים הקודמים, אסיים בניחוח צעיר ומלבב, בעבודותיה של אמנית צעירה שהוצגו השנה בגלריה גורדון 2. במקרה הזה אין צורך להכביר במילים, ולמעשה תוכן הציורים אינו חזק כמו הטכניקה המיוחדת שלרסן משתמשת בה. לרסן היא ציירת שמניחה את הצבעים הישר מהשפופרת על הבד. ציוריה נראים במבט ראשון כעבודות מקרמה או ריקמה, אך במבט מקרוב ניווכח כי מדובר במלאכת מחשבת מדויקת להפליא של ציור.
לאתר של לרסן
לדף התערוכה באתר גלריה גורדון