המלצה סוריאליסטית

שי זילברמן, "נאמן למקור", מוזיאון הרצליה

בימים אלה מוצגת במוזיאון הרצליה תערוכתו של שי זילברמן "נאמן למקור", שנפתחה בחודש שעבר כחלק משורת תערוכות העוסקות ב"מרחב שבין התרבותי לטבעי, בין המציאותי לעל־מציאותי". את עבודתו של שי זילברמן הכרתי כאשר הציג את תערוכתו הזוגית יחד עם אורי גרשוני בגלריה עינגא, זו הייתה תערוכה פיוטית ואינטליגנטית, כמו שיר אהבה לזמן אחר ולעולם בלתי מושג. מאז אני עוקבת אחר זילברמן, ומגלה בכל פעם מחדש כמה המפגש עם עבודותיו מפעים ומפתה. זילברמן עוסק בקולאז' צילומי. הוא אוסף צילומים מן הנמצא, מתוך מגזינים ישנים, ספרים מאוירים וגלויות. בפעולה של פירוק והרכבה הוא יוצר דימויים חדשים, היברדים לא הגיוניים, מצבים אבסורדיים, ונופים מתעתעים שקשה לפענחם. מדובר בדרך כלל בעבודות קטנות המורכבות מטלאי טלאים ומציגות יד-אמן מרגשת בעדינותה.

העיסוק בקולאז' צילומי היה לאחת מהטכניקות האהובות על אמני תנועות האוונגרד השונות בראשית המאה ה-20 וביניהם במיוחד על ידי אמני הסוריאליזם הפיגורטיבי. אכן, כמעט מתבקש שאלה יפנו לטכניקה זו כיוון שהיא ביטאה את רעיונותיהם באופן מובהק. יצירת דימוי שמתבסס על פרטים מהמציאות ושהמחבר ביניהם לא הגיוני, יוצא מגבולות המציאות, סוריאליסטי. כך למשל בעבודות הקולאז' המשובחות של מקס ארנסט מתוך הסדרה "שבוע של חסד". ארנסט השתמש ברומנים ויקטוריאנים, אינציקלופדיות, תחריטי עץ וספרי מדע שהיו בזמנו פריטי "וינטאז'". הוא גזר והרכיב אותם מחדש ויצר תמונה אפלולית ואלימה שנתנה ביטוי לאותם דחפים תת-מודעים שעניינו כל כך את הסוריאליסטים.

על אף הדמיון החצוף כמעט בין הדברים, ואולי אף בזכותו מתקיים אצל זילברמן דבר מה ראוי ורלוונטי עדיין. המצלמה בזמנו של ארנסט העידה על שיא של טכנולוגיה, על שינוי של נקודת מבט ותפיסה של המציאות. בימינו, מגיעה המצלמה לשיא פריצותה והפכה להיות המכוננת הראשית של אופני הראייה שלנו. במקביל, עשייה ידנית (כתיבה עם עיפרון למשל), הופכת להיות נדירה יותר ויותר. בחזרתו של זילברמן למדיום הקולאז' הוא מצביע על מקומו השונה של מדיום הצילום כיום וחושף טכנולוגיות שעומדות למעשה להעלם מן העולם. חשוב מכך, ישנה כאן הערה רחבה יותר על המציאות שאנו חיים בה. בדרך כלל, יש משהו שובה לב במבט על מציאות עבר המעלה רגשות נוסטלגיות ומתקתקות. המבט הסוריאליסטי של זילברמן, שובר את הכמיהה הזו ומעלה שאלות לגבי קידמה ומשמעותה. גם העבר התמים והמתוק עובר "רינדור", הרכבה מחדש אל תוך מציאות טכנולוגית שהופכת יותר ויותר גנרית וממשטרת. הדימויים של זילברמן פורטים על נימי הנוסטלגיה אך מציגים עולם רחוק כל כך עד כדי כך שהדימוי כמעט אינו מזוהה עוד כמציאות, לא זו העכשווית ואולי אף לא זו שהיתה.

התערוכה "נאמן למקור" תוצג עד ה-18.4.15
מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, רח' הבנים 4, הרצליה. דמי כניסה: 10 ש"ח